1. יש בעיה ע"פ מה שהובא בגמרא (נדה דף י"ז ע"א) שאמר רשב"י חמשה דברים העושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו, ואחד מהם שום קלוף. אך יש מקום להקל בזה מעיקר הדין, אחד שנעשה כאבקה ופנים חדשות באו לכאן, ומה גם שאינו ראוי לאכילה כך אחר שנתייבש, ועוד טעמים, וכמבואר בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סימן ז') בכיוצא בזה.
2. אסור להינות מבישול שנתבשל בשבת בו ביום, רק במוצ"ש, ואם היה במזיד, אסור לו עולמות ולאחרים מותר במוצ"ש (שלחן ערוך סימן שי"ח סעיף א). ואף אם המים התקררו אסור לשתות מהם, כיון שעל ידי הבישול הושבחו, בפרט אם היו מים מברז רגיל עם כלור וכיו"ב (עיין משנ"ב שם ס"ק א' ובבה"ל ד"ה אחת). אולם אם לא נהנה כלום ממלאכת שבת, כגון שכבר הורתחו המים מלפני שבת, והרתיחה השניה לא הוסיפה מאומה במהות המים, מלבד החימום, ואחר שמתקררים לא נהנה כלל ממלאכת שבת, יש להקל לשתותם בשבת אחר שהתקררו (עיין בהלכות עולם חלק ד' עמוד ע"ח). וכל זה דוקא שעבר בהם איסור, כגון שהדליק את הקומקום. שאז יש להמתין עד שיצטננו. אבל אם הניחם על הפלאטה שדלוקה מערב שבת, והמים כבר נתחממו מערב שבת, אלא שנצטננו בשבת, ועתה חזר לחממם, לא עבר בזה איסור, אחר שאין בישול אחר בישול במים שאין בהם תוספת אחרית כתה וקפה (עיין בספר מנוחת אהבה ח"ב פ"י סעיף כ"ז). ואף שלכתחילה אין להקל לחמם מחדש מם שהתחממו כבר מערב שבת אלא במקום צורך גדול (עיין במנוחת אהבה שם), מ"מ אחר שכבר עבר וחיממם, מה שעשה עשוי, ומותר ליהנות מהם.
3. אף סיר שהתחיל בשר כשר (לא חלק) אינו נאסר. עיין בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סימן ל"ב) ובדברי מו"ר הגאון נר"ו בפתח דבר לקונטרס דבר השמיטה.