הנה התשובה מאד תמוהה בעיניו לאחר המחילה. לפי דברי הרב נקדישך ונעריצך בקמץ שוא, הוא דבר מורגל בפי הציבור, ואילו נהללך ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך, הוא לא דבר מורגל בפי הציבור, ואין הקהל כולו שר אותו ביחד בשבתות וימים טובים אצל רוב הקהילות. אתמהה. וגם שמורגל בפי כל אחד ואחד לומר כל יום ברוך שאמר, מה שאין כן נקדישך שלפי מרן רק הש"ץ אומר, ויש עדות שנהגו כן (כך כותב הרב לוי נחום בסידור עוד אבינו חי בשם מנהג לוב), ולפי זה באותן קהילות צריך לשנות את הנוסח לנקדישְךָ. אתמהה.
ועוד שדווקא הברוך שאמר היא הוכחה לכלל של מרן ראש הישיבה שבפעלים אפשר לומר קמץ שוא, שהרי הנוסח בסידורים הישנים תואמים את הכלל: ובשירי דוד עבדְךָ (כך הנוסח בסידורים הישנים), נהללָך, ונגדלָך ונשבחָך ונפארָף ונמליכָך, ונזכיר שִמְךָ. לא נפלא הדבר שזה תואם את הכלל שגילה מרן ראש הישיבה, שנשלח לו יד?
מפני כל זה חשוב לי לדעת אם תשובה זו היתה תשובה של הרב דאדוואנד נר"ו מדנפשיה או שהיא דעתו של מרן ראש הישיבה. אם האפשרות הראשונה היא הנכונה, אבקש מאד לדעת מהי דעת מרן ראש הישיבה שליט"א.