אחרי לומדי הלכות לש נוכחתי לדעת שפרטיהם קשים יותר אף מהלכות בורר. מכיון שיש את דעת רבי שבנתינת מים כבר חייב. ויש את דעת רבי יוסי בר יהודה שאינו חייב עד שיגבל. אולם יש אומרים שזה דווקא בדבר שהוא בר גיבול כגון קמח אבל בדבר שאינו בר גיבול כגון אפר ודיו כבר משעת נתינת המים חייב (תוספות ראב"ד). ויש אומרים ההפך שבדבר שאינו בר גיבול אפילו אם יגבל איסורו רק מדברנן (רמב"ם וצ"ל שאין איסור כלל ורק במורסן וקמח קלי גזרו שמא יבוא לגבל קמח רגיל אבל מי אמר שבשאר דברים גזרו? צ"ב) ויש דעת המאירי והריטב"א שמחלקים לשלוש קבוצות: עפר וקמח שהם ברי גיבול ואסור מהתורה דוקא אם מגבל, אולם דיו ואפר שאינם בר גיבול אבל גיבולם יפה בנתינת מים חייב, ומורסן שאינו בר גיבול ואין גיבולו יפה ולכן גיבולו אסור מדרבנן, וצריך ליישב לפי כל אחת מהדעות אך מותר לגבל מורסן קמח קלי חרדל שום שחליים (עיין בפוסקים). שאלתי היא: כתבו הפוסקים שאף לדעה המחמירה (רבי) מותר לעשות בלילה רכה בשבת בתנאי שישנה בסדר נתינת המשקה ממה שרגיל לעשות ביום חול וגם ישנה בצורת הגיבול, ולספרדים מספיק שינוי אחד והאשכנזים החמירו בשניים (עיין בפוסקים). אולם שאלתי היא האם מותר לעשות בלילה רכה גם בדבר שהוא בר גיבול? בפוסקים האחרונים לא ציינו דבר זה כלל, וכתבו זאת בסתמא כאילו בכל אופן מותר. הרב הגדול מעוז ומגדול מיחידי הדור (חבל על דאבדין) הרב משה לוי זצ"ל בספרו הגדול מנוחת אהבה כתב שמותר רק בדברים שהם מדרבנן כגון מורסן וקמח קלי, אולם למה כתב שמותר דווקא בדבר שאיסורו מדרבנן ולא אמר שמותר דוקא בדבר שאינו בר גיבול? (קמח קלי וכדומה, אפשר לתרץ ע"פ מה שפסק בספרו שבדבר שראוי לאכילה כמו שהוא אין בו איסור תורה) אולם מנין לו לגבי מורסן שמותר? שהרי יש אומרים שמורסן הוא בר גיבול. ולכאורה כל ההיתר של שינוי כתוב בגמרא לגבי שתיתא שהוא אינו בר גיבול (וכן כתב בספר אשמרה שבת במלאכת לש) אולם לדעת רש"י ורוב הפוסקים שקמח קלי היינו שתיתא עדיין קשיא, שהרי יש אומרים שקמח קלי בר גיבול, ויוצא שאף בדבר שהוא בר גיבול מותר בלילה רכה בשינוי. אשמח לקבל תשובה מפורטת על היתר בלילה רכה עם מקורות מהפוסקים.