א) ר"ת אלו הם רמז בעלמא. ועיקר הדין כתבו הטור והרמ"א בס' רץ שאם רגיל בשנת צהרים אל יבטלנו. וכתב כה"ח שגם אם אין רגיל בשנת צהרים בחול יש לישון בשבת וכמבואר בשעה"כ ששינת צהרים בשבת אין בה חסרון וכו' וסיים שהיא מכלל עונג שבת ע"ש. ומשמע לפי זה שגם מי שאין נוהג בכל אורחותיו כהמקובלים יכול לנהוג הנהגה זו. מצד עונג שבת. ב) מה שמובא בשם האר"י שיש ענין לישון ביום שבת. כתב בכה"ח שם משום שאין בשינה בשבת חסרון שיש ביום חול. ולהיפך אפשר שירויח וימשך עמו איזה עיבור נשמת צדיק והיא מכלל עונג שבת. ומבואר שאין חיוב לפי הסוד או דוקא למי שמתנהג על פי הסוד. אלא שאפשר שירויח וכו'.