קריאה בספר תורה שנתרם לבית כנסת שיש בו ריבוי עדות

לא מצאתי התייחסות מפורשת לזה, אך ראיתי בכמה כת”י וכן בדפוס משנת רפ”ד שעשו גם את זה וגם את זה. וכן בקונטרס טוב טעם לה”ר אליהו גאנם (על טעמי המקרא) הביא את סוף פסוק עם שני הדברים. ולכן נ”ל שהטעם מורכב משניהם. וצריך חיפוש עוד.

יש חשש של ס”ת שכתבו מומר שהוא פסול, אלא שע”פ רוב אינם כותבים אלא קונים (כפי ששמעתי מהרב שלמה מועלם שליט”א), ואמנם גם בזה יש בעיה כי הם קונים בלי לברר את הכשרות, ובכלל אפשר שהם קונים ס”ת של הדפסה. והנה מבואר בש”ע (סי’ תרפ”ה ס”ז) שמי שאין לו מנין ישבות בשבת זכור במקום שיש מנין, וק”ו שלא ילך למקום שיש חשש שאין לו ס”ת. ואף שכתב בשו”ת תורת חסד (ס”ס ל”ז) שאין החיוב מה”ת לקרוא בס”ת, מ”מ הרי זו תקנת חכמים כמבואר שם, ואין לבטלה. ולכן אין ללכת לחזק את הקהילה בשבת זו אלא בשבת אחרת, אא”כ יש שם ס”ת אחר או מנין אחר שקוראים בס”ת כשר, או שאתם יכולים לברר ולאמת את כשרות הספר הזה.

ע’ בכה”ח (סי’ קמ”ב סק”ב) שדעת מרן והפר”ח ועוד אחרונים [ומכללם הגר”א הוב”ד בבה”ל שם ד”ה אין] – שמחזירין גם כשהמשמעות לא משתנה.

וגם לבני אשכנז (ע”ש במ”ב סק”ד) הגם שיש מקום לומר שאינו נחשב שינוי משמעות, נראה יותר דכיון שהמובן השתנה יש לחזור שכ”נ ממה שלא הוציאו אלא מִצרִים או מִצרֵיִים וכיו”ב – משמע דהא לא”ה חשיב שינוי.

• וכל זה בנמצא בתוך הקריאה אבל כיון שסיימו הקריאה ע’ בכה”ח אות ה’ שא”צ לחזור. אך בבה”ל צידד שיחזור, ובה’ איש מצליח שם כתב דהמחמיר תע”ב.וכ”ש בשני וחמישי (כמבואר בסי’ קל”ז).

מכיון שקריאת התורה חיובה מדרבנן, מותר לו לעלות ולקרוא. [ובקידוש הלילה שהוא דאורייתא יש דיון בפוסקים].

נראה שאפשר, דלא גרע מהמסמנים לקורא בתורה, ע’ ברש”י ברכות (דף ס”ב ע”א ד”ה טעמי תורה). ועכ”פ לא כדאי שהדבר יגרום למחלוקת בביהכ”נ.

בכ”ה אלול תשפ”א קוראים כרגיל, בפרשת נצבים כמו שמודפס בסידורים.

• על זה ידוו כל הדוויים
• ולצערנו גם במקומות של בני תורה, המשקיעים מאות ואלפי שקלים על ספק הידור קטן באתרוג (כי זה הידור “אופנתי”) כהקריאה בתורה אצלם – שוד ושבר, ולא רק הקריאה בתורה, אלא גם קריאת שמע אצלם צריכה הרבה רחמי שמים, ובמקרים רבים לא יצאו י”ח אף בדיעבד.
• במקומות הללו שאינם מקבלים גערה, לענ”ד יש לשמור את ההערות לכה”פ לטעיות המשנות את המשמעות (שלא נהיה גרועים בזה מהאשכנזים), אבל לחזור על כל קס”ת – איני יודע אם זה מעשי, והקולר תלוי בצוואר הממונים על הקריאה.
• הטוב ביותר היכא דאפשר למצוא מלכתחילה מנין שהקריאה בו טובה, והבא ליטהר מסייעים בידו.

מרן שליט”א באור תורה (התשל”ו סי’ קי”ז) הביא לזה מקור משו”ת הריב”ש סוף סי’ שכ”א ושו”ת הלכות קטנות (ח”ב סי’ קע”ב). ע”ש עוד.

בספר עלי הדס (מנהגי תונס) עמ’ 848 מפורש שבשבת היו האבלים יוצאים לשמוע קריאת התורה. ע”ש. וחבל על זה שפספס מצות פרשת זכור, בגלל ספק במנהג.

בוודאי שגם בנדון שלכם שייכים טעמי ההיתר שכתב בשו"ת יחו"ד שם ומ"מ באופן שהקהילה אחידה (ספרדית או אשכנזית בלבד) ונתרמו לשם ס"ת ע"פ מנהג קהילה אחרת, מומלץ לשנותם ולתקנם בהסכמת כולם (ובהסכמת הבעלים) כפי מנהג הקהילה שאין בזה לעז אלא שכך ראוי לכתחילה לקרוא בס"ת כמנהג אותה קהילה, וזכורני שכך הורה מרן רה"י נר"ו במעשה שבא לידו.