נקוד המילה לא יחללו בפרשת אמור

שמים אותם מתחת למזרון (תחת מקום הכר)(וזה סגולה לפחד בלילות וחלמות רעים (כה”חסימן תרס”ד אות ס’)

בג’רבא לא נהגו, בזה וכן הגה”ק איש מצליח לא נהג, בזה אבל מרן ראש הישיבה הגאון הנאמ”ן נר”ו כשהיה מתפלל בישיבה גדולה הנהיג לאומרם ע”י הסומך (והחזן שותק), וכן עד עתה בשנים אלו שהוא מתפלל בבית מדרשו הסמוך לביתו הוא עצמו אומרם (ולא הוא החזן כך שאין חשש להפסק) כאשר ראו עינינו ושמעו אוזנינו את קולו. אם כי בישיבה עצמה שעתה מתפללים בימים הנוראים ישיבה גדולה וקטנה יחד (ששם לעולם לא נהגו לאומרם) גם עתה לא אומרים אותם.

אין נכון להפסיד י”ג מדות בשביל מנהג תקיעת שופר בסליחות שאף שהוא מנהג טוב (כל שלא מפריע לשכנים) אבל הוא מנהג בעלמא, ולכן הנכון שהתוקע יאמר י”ג מדות יחד עם הציבור, וקצת ימהר באמירתן, וכיסיים לאומרם יתקע. וכן נוהג מו”ר ועט”ר מרן ראש הישיבה נר”ו. וכן העלה בספר יוסף לקח – מועדים חלק א’ (סימן ד’). ע”ש. ובודאי שבתקיעות אלו שאינם אלא מנהג אין צריך לדקדק בדברים שמדקדקים בתקיעות של ר”ה.

לענין גילוח ותספורת אין הבדל בין שער הראש לשער הזקן וכמו שראינו אצל יוצאי ג’רבא בזה (מלשון להתגלח אין ראיה שמדובר על הזקן דווקא כי בזמן לא חילקו בזה וגילוח הוא בין בשער הראש בין בשער הזקן וכמו שמצינו אצל יוסף ויגלח ויחלף שמלותיו והכוונה על שערות ראשו) ועיין עוד בשו”ת ויען הכהן חלק א’ (סימן ל”ח אות ד’)
שירי קודש שאין הם מלווים בכלי נגינה מותרים גם בימים אלו (ראה חזון עובדיה ארבע תעניות עמוד קנ”א והלאה)

אמנם אסור לאדם להכניס עצמו למקום סכנה ולסמוך על הנס. אבל הרבה פעמיים במהלך החיים אדם עומד בנצבים שאין דרך להחלץ מהם רק ע”י נס, וע”ז בודאי אפשר להתפלל.

וזה מלבד “ניסיך שבכל יום עמנו”….

לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.