מוזיקה והתעמלות בימי העומר

הגהתך נראית נכונה. ודעת רה”י להתיר גם באסרו חג.

טעם המנהג שלא להרבות בשמחה משום שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא. וכל שיש לו כוונה ליהנות אסור ורק באינו מתכוון כלל לא מכריחים אותו לסתום אוזניו. (עי’ מקור נאמן ח”ג עמ’ קלא והלאה) ומ”מ יוכל לעשות סיום מסכת בסעודה בטיול ואז חשיב סעודת מצוה וכך יהיה אפשר לשמוע שירים בסעודה.

הרב ברוך חורב

מרן ראש הישיבה שליט”א בשו”ת בית נאמן ח”א חאו”ח סי’ ל”ד בנדונו שם העלה שספירה בכתב אינה כלום, וה”ה בנידון זה שאינה נחשבת ואינו יכול לספור מכאן ואילך בברכה.

– מסקנת האחרונים שכאשר יש הידור בגוף המצוה, הוא עדיף על ההידור החיצוני של “ברוב עם”. ולכן אם אמירת “לשם יחוד הארוך” מוסיפה לך התלהבות במצוה, אל תוותר עליו, למרות שזה גורם לך לפספס את הספירה עם הציבור.

– כמובן שבמקרה שלא נמצא לידך סידור “איש מצליח” בתפילת ערבית, אל תדחה את הספירה מפני כך, כדי שלא תשכח לגמרי לספור באותו יום. ח”ו.

כמדומני מובא בשם האוה"ח שקודם מתן תורה אנו חשובים כבהמות, ולכן הקרבן אז עשוי שעורים שהם מאכל בהמה, ורק לאחר מתן תורה אנו כבני אדם שמקריבים לחם חיטים.

עיין בכף החיים (סימן תפ"ט ס"ק ז') 

מהרא"י החמיר לעצמו, ולא הורה כן לרבים, ואין מנהגים מחייבים את כולם. והרי אפילו לבישת בגד חדש שהחמיר בו מהרא"י שם הרבה, מעיקר הדין הדבר מותר (וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ג' חאו"ח סי' כ"ו, ובשו"ת ויען הכהן ח"א סי' ל"ז), אף ששם יש יותר ענין להחמיר אחר שיש לו עוד מקורות, ופשט איסורו בכמה עדות. וכל שכן בנ"ד שלא שמענו וראינו איסור בזה. ועוד, שאפילו בשאר ימות החול בעומר אינו איסור ממש, וכלשון החזו"ע – יו"ט (עמ' רנ"ח) "נכון שיחמירו". ובערב שבת אחר חצות אפשר להקל.

אם אפשר למרוח עד פסח שני ול"ג לעומר עדיף.

ואם לא – להגיד להם שעכשיו בגיל זה מותרים 

אם הדבר בולט ומצטער מזה יש מקום להקל ביום שישי (וע"ע בחזו"ע – יו"ט עמ' רס"ב ובשו"ת ויען הכהן ח"א סי' ל"ח אות ג').

בספר "וספרתם לכם (להרה"ג רבי דקל הכהן שליט"א) הביא (בעמוד ט"ז) שמרן ראש הישיבה שליט"א בהסכמתו לספר חמדת אברהם (ביין) ביאר זאת לפי שאין זה ברכה ממש אלא בקשה בעלמא ע"ש וע"ע בכה"ח (סימן קפ"ז אות ד')