קריאת מגלת אסתר / ספר תורה בלי טעמי המקרא

במתנות לאביונים יכול ליתן גם שוה כסף כמ”ש בטורי אבן (אבני שהם מגילה דף ז’ ע”א). ועכ”פ מסתבר שדווקא אם יכול להנות משובר זה ביום פורים. וכ”כ הגרש”ז אוירבך זצ”ל בהליכות שלמה (ח”ב פי”ט הכ”ג).

לא מצאתי התייחסות מפורשת לזה, אך ראיתי בכמה כת”י וכן בדפוס משנת רפ”ד שעשו גם את זה וגם את זה. וכן בקונטרס טוב טעם לה”ר אליהו גאנם (על טעמי המקרא) הביא את סוף פסוק עם שני הדברים. ולכן נ”ל שהטעם מורכב משניהם. וצריך חיפוש עוד.

אכן כ”כ בספר עלי הדס (סוף פרק י”ח), רק לא כתב דוקא עוף ממולא, אלא עוף סתם.

יש לקרוא את המגילה בכותל וכפי סדר התפילה הרגיל. וכן הקריאה בספר תורה תהיה בפרשת “ויבא עמלק”, ובלבד שיש לכם מנין שלכם שבאים מבאר שבע.

יש חשש של ס”ת שכתבו מומר שהוא פסול, אלא שע”פ רוב אינם כותבים אלא קונים (כפי ששמעתי מהרב שלמה מועלם שליט”א), ואמנם גם בזה יש בעיה כי הם קונים בלי לברר את הכשרות, ובכלל אפשר שהם קונים ס”ת של הדפסה. והנה מבואר בש”ע (סי’ תרפ”ה ס”ז) שמי שאין לו מנין ישבות בשבת זכור במקום שיש מנין, וק”ו שלא ילך למקום שיש חשש שאין לו ס”ת. ואף שכתב בשו”ת תורת חסד (ס”ס ל”ז) שאין החיוב מה”ת לקרוא בס”ת, מ”מ הרי זו תקנת חכמים כמבואר שם, ואין לבטלה. ולכן אין ללכת לחזק את הקהילה בשבת זו אלא בשבת אחרת, אא”כ יש שם ס”ת אחר או מנין אחר שקוראים בס”ת כשר, או שאתם יכולים לברר ולאמת את כשרות הספר הזה.

האיסור לעשות כדמות שמשי, הוא לעשות פסל או צורה כזאת, ואז שייך בזה חשש עבודה זרה, וכמבואר בש”ע יו”ד (סי’ קמ”א), אבל כאשר האדם עצמו מתחפש אין מקור לאיסור. והרי בכלל איסור זה אסור לעשות כל מיני צורות ולאו ודקא מלאכים, וא”כ על דרך זו אפשר לאסור עוד הרבה סוגי תחפושות. אלא שאין חשש כלל כאשר האדם עצמו מתחפש לזה כנ”ל.

אדר ב’ תשפ”ב – דעת מרן שליט”א 27 ש”ח.

וז”ל בעלון בית נאמן האחרון (מספר 299): אז לפי החשבון שאמרתי זכר למחצית השקל זה ז”ך שקלים שלנו. ויש (בנתיבות) אומרים 37 ₪, איני יודע אם זה עם מע”מ, איני יודע כמה הוסיפו. וכדאי לברר יום ששי הבא ביום ראש חודש אדר כמה עולה גרם כסף טהור, ואין צורך להוסיף מע”מ. למה אין צורך? כי הכל זכר למקדש. וכי במקדש יש מע”מ? אין מע”מ, הכל בשפע. כתוב על שלמה – “ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים” (מלכים-א’ י’, כ”ז). מי שרוצה לתת יותר – יכול לתת (אבל זה לא יהיה עליו חובה. על הילדים פחות מגיל 13 לא חייבים לתת, ומי שרוצה לתת – יוכל לתת מכספי מעשר. ויש כאלה שאפילו על העוברים הם נותנים. אומרים “כל העובר על הפקודים” (שמות ל’, י”ג), אל תקרי “כל העובר” אלא “כל הָעוּבָּר” (מהר”י ברין הובא בד”מ סי’ תרצ”ד). אבל זו חומרא בעלמא. לא שמענו אף פעם שנותנים על העוברים. אבל האשכנזים כשהם רוצים להחמיר – עד השמים הם מחמירים…), אבל לא לִפְחוֹת מזה.

בדיעבד כשר. מלכתחילה יש פתרונות אחרים כמו שקפים.

מרן ראש הישיבה שליט”א בספר סנסן ליאיר (עמ’ שצ”ו) האריך בזה והביא שכן מנהג תונס לקרוא בלא טעמים, והביא חלק מהמקורות שהבאתם, ובכל זאת כתב שם שמצוה לקרותה עם טעמי המקרא, וכתב שם שמר אביו מרן האיש מצליח זצ”ל שינה את המנהג גם בתונס וקרא עם טעמי המקרא. ע”ש. והעולה מדבריו שאמנם אין חובה לשנות ויש על מה לסמוך, אבל כדאי וראוי לקרוא עם טעמים.

כפי שהזכרתם בשאלה גם לומר אחשורוש במלעיל זה בעיה, וכל שכן במקומות שיש שינוי משמעות. ולא ידוע לי על שום הוראת היתר לקרוא שלא בדקדוק אפילו במקום שאין שינוי משמעות. [לא שמעתי את המנגינה של הבוכרים, אך אני מאמין שיש אפשרות לשמור על המנגינה ולעשות מלרע].
לגבי מה שכתבתם שכן מנהג כל הרבנים בבוכרה, עדיין אין מזה ראיה, פוק חזי כמה שיבושים נפלו לצערנו אצל האשכנזים, וגם אצל הספרדים והתימנים (אם כי פחות), וגם הרבנים קראו באותן טעויות.
הסברא שכתבתם מכיון שכך היא דרכם אין בזה שינוי משמעות, לענ”ד אינה מספיקה, כי את כללי הקריאה קובעים ע”פ מה שצריך לקרוא ולא על פי מנהג של אנשים מסויימים או קהילה מסויימת.
השמועה בשם מרן שליט”א אינה מוכרת לי, ונראה לי שאין לה מקור. אם יש לכם מקור תשלחו אותו ונוכל לבדוק את זה.