קריאת מגלת אסתר / ספר תורה בלי טעמי המקרא

עי’ באור תורה תמוז תשע”ז סי’ קי שכתב מרן זצ”ל שבאמרך “ועשית עמהם” אפשר להבין עם בני המן שמוזכרים קודם לכן, ולכן הנכון לומר “ועשית עמנו” ע”ש.

ע”פ הכלל שהזכרתם שאותיות דומות הראשונה בשוא נע. כלל זה התחדש ע”י ר’ אליהו בחור זצ”ל, ולא התקבל בכל תפוצות ישראל, כמו שכתב בקונטרס כללי הקריאה (עמ’ 48), אך רובם נהגו בכלל זה, וע”פ זה נכתב תיקון קוראים איש מצליח.

א. טעם תחתון (בטעם עליון משתמשים רק בקריאת התורה).
ב. אצל הספרדים קוראים בטעם עליון גם בפרשת השבוע ולא רק בחג השבועות, א”כ טעם עליון בפרשת ואתחנן הוא לקריאת התורה. אצל האשכנזים איני יודע אם קוראים בטעם עליון, ואם יש להם בכלל טעם עליון לפרשת ואתחנן.
ג. 1. בספר אוצר כל מנהגי ישורון סי’ מ”ז אות ג’ הביא טעם לזה מספר מטה אהרן כיון שגם תורה וגם דרך ארץ טעונים חיזוק כמבואר במסכת ברכות (דף ל”ב ע”ב), וקי”ל יפה תורה עם דרך ארץ, לכן אומרים פעמיים חזק. ע”ש. ולי נראה טעם פשוט יותר כי ביהושע (פרק א’) בתחילה אמר לו חזק ואמץ על הנחלת הארץ, ואח”כ אמר לו חזק ואמץ “מאוד” על התורה, לכן אומרים פעמיים.
2. נראה שהוא מהפסוק ההוא, אבל שם הוא באמצע משפט לכן הוא בפתח, וכאן הוא בסוף המשפט לכן צריך לאומרו בצירי.

דרגא א’: ספר הפטרות שנכתבו בו ההפטרות בכתיבת יד כמו בספר תורה, אף אם רק ההפטרות כתובות בו, אבל אם אינו בכתיבת יד אלא בדפוס הוא יורד לדרגא ג’.
דרגא ב’: ספר שיש בו את כל הנביאים (או כל התנ”ך).
דרגא ג’: ספר שיש בו את ההפטרות בלבד.
כל זה מתבאר בשו”ת יחוה דעת ח”ה סי’ כ”ו. ע”ש.

התלשא היא לא מוקדמת במילה, אלא תמיד המיקום של התלשא הוא בצד ימין של המילה, ולכן מה שעושים הקוראים את השני גרשין והתלשא באותו מקום, נראה שהם צודקים. וכן המנהג בישיבת כסא רחמים.
אולי לא הבנתי כל מה שכתבתם אבל נ”ל שעניתי על השאלה.

כתב בתרומת הדשן (ח”א סי’ קי”א) שטעם משלוח מנות הוא שיהיה לכל אחד די סיפוקו לסעודת פורים. ויש אמנם טעמים אחרים, אבל לפי טעם זה א”א לצאת ידי חובה כאשר הדבר לא ראוי לאכול ביום פורים.

כרגע לא ידוע לי על שיעור מרן שליט”א בענין, אמנם תוכלו לפנות למכון טעמי תורה, יש להם קונטרס שלם על המגילה בענינים אלו.

כתובת המייל שלהם היא:[email protected]

אדרבה עיקר הדין הוא שאשה מוציאה כמבואר בשלחן ערוך (סי’ תרפ”ט ס”ב) ובהערות איש מצליח שם, ואף שיש חולקים, מכל מקום להלכה אין שום פקפוק בזה.

יש אמנם בעיה מצד צניעות, אבל בבעל אין שום בעיה.

מקור הדברים הוא בגמ’ שבת (דף פ”ח ע”א) ושם מבואר שמה שקבלו ביראה בזמן מתן תורה קבלו עכשיו מאהבה, וא”כ אין הכוונה שחזרו בתשובה אלא שמי שכבר קיים את התורה עד עתה קבלה עליו מיראה וכעת מאהבה.