שאל את הרב
notifications_noneprintwatch_laterfavorite
אא
א) בריש פרשת במדבר כתוב ויתילדו על משפחותם וכו'. וכתוב בחומש איש מצליח שהלמ"ד בשוא נע מפני שדינה היה להידגש. אם כן האם הדין שווה לכל אות מנוקדת בשווא שדינה היה להידגש אך באה רפויה ותמורת הדגש בא געיא באות שלפניה, כגון תוכחות בלאומים, הלויים, המבקשים, המילדת, ואם לא למה?
ב) ידוע מה שכתב הרב לחם הבכורים שהמלים צוערה והאוהלה מלרע מפני החטף שבהם. האם זה נובע דווקא ממה שהן בסוף עניין, או שגם באמצע עניין יהיה הדין כן, כגון בפרשת יתרו, והודעת להם את הדרך ילכו (מלעיל) בה. ובסמוך אנשי אמת שונאי (מלעיל) בצע. הצריך לקרוא את השוא שבילכו ושבשונאי נח על מנת שיהיו מלעיל ולא מלרע?

מרן ראש הישיבה

א) שאלה יפה שאלת. רק כך מסורת בידינו (ובידי קהלת ארם צובא. וכך כתב גם ברויאר) שהלמ"ד בשוא נע. ואין לי טעם ברור.
ב) רק בסוף ענין ואין אחריהם מלה אחרת. השוא בילכו ובשונאי שוא נע גמור (עיין לחם הבכורים דף ל"ז סע"ב).
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0