1. מה שכתב ראש הישיבה שליט"א שדעתו של ברויאר היא שהשוא של ויתילדו הוא נע, איני יודע היכן כתב זאת? אדרבא נראה שלדעתו השוא הזה הוא נח. שהרי לא הביאו בחטף פתח גם לא בחילופי הנוסח בסוף התנ"ך שלו. ולעומת זאת "וַתְּאַֽלְצֵ֑הוּ" (שופטים טו, טז) מסמן בחטף-פתח לאות שהוא בשוא נע כי כן הוא בכתר אר"צ.
ושבספרו טעמי המקרא רשם מילה זו בבעלי הגעיא הכבדה (הלא סדירה) ששייכת בהברה סגורה דווקא, וא"כ על כרחך שחשב את השוא לנח. וכן כתב שם שבכל מקום שגעיה זו באה מסיבה פוניטית הרי ההברה המוטעמת איננה פותחת בשוא נע. ועוד כתב שם ואותה ההברה נשארה סגורה גם אחרי שהוטעמה בגעיה. ואת מילת "וַתְּאַֽלְצֵ֑הוּ" שיבץ לאחר מכן באלו שבהם השוא הנח הפך לנע, ומוכיח בהערה שנעותו של השוא מוכחת באותם כתבי היד המנקדים אותו כחטף.
2. מה שכתב ראש הישיבה שליט"א שמנהג קהלת ארם צובא להניע את השוא של "ויתילדו", אכן נכון הדבר, אבל לא בגלל שהם חושבים את השוא לנע ממש אלא שהם מניעים באופן גורף כל שוא הכלוא בין מעמיד וטעם גם אם יהיה לאחר תנועה קטנה. וכתב על זה בסוף הספר שפת אמת בקונטרס שפתי כהן (עמוד כט-ל).
ממכלול הדברים נראה שהשוא הזה הוא נח. מלבד מי שיש לו מסורת ברורה להניעה (יש להוסיף גם את מסורת תימן).