ניקוד "ומשלך יתנו לך".

כל זמן שקוראים לו ועונה, עדיין נחשב תקון כרת.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1112).}

אין לי שום ספק שמדקרות החרב שציינת בשאלתך, הן הן מדקרות חרבו של היצר הרע, הוא היצה”ר הוא השטן והוא מלאך המות, אשר צר לו בלימודיך הטובים, ולכן מנסה בתרמית להרפות אותך מלימודך ע”י העצבות והדכדוך, ולהוציאך קרח מכאן ומכאן ח”ו.

– אבל לא תאבה לו ולא תשמע אליו! וכי יש בן אנוש שיכול לומר מה עדיף לפני הקב”ה, האם לימוד בעיון היטב, או לימוד שטחי ומרומה של כל הש”ס?! וכל החשבונות הרבים על הלימוד העתיד במתיבתא דרקיעא אל תחוש להם כלל ועיקר, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך?

אנא חוס על נפשך, והמשך בלימודיך בהתמדה ובעיון כפי שהורגלת, במקום ובאופן שלבך חפץ, שכך הוא רצון ה’ יתברך. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, מנה אחת אפיים. והלואי ירבו כמותך בישראל.

כאשר אדם לומד דקדוק כדי להבין פסוקים, וכל שכן אם הוא מפרש את הפסוקים ע”פ הדקדוק כרש”י וראב”ע ושאר מפרשי התורה, ודאי שזה לימוד תורה גמור. אבל מי שלומד דקדוק באוניברסיטה וכיו”ב ואינו משייך כלל את הדקדוק לתורה, מסתבר שאין זה נחשב לימוד תורה.

בודאי שאפשר.

אם אתה רוצה ספר מנהגי ג’רבא על החגים, יש לך את הספרים היקרים “למען ידעו דורותיכם” שכתב הרב תומר בוכריץ שליט”א, בהם אסף את כל המנהגים הידועים מפי חכמים ומתוך כל ספרי חכמי ג’רבא. אפשר להשיג אותם בחנות הספרים בישיבה, וכן אצל המחבר הי”ו מס’ פלאפון: 0527927855

ומנהגי ג’רבא בימים רגילים לא ידוע לי על ספר כזה, רק בקיצור שלחן ערוך של הישיבה מביא פעמים רבות (אולי רוב הפעמים) את מנהגי ג’רבא, וכן בסידור של הישיבה מובאים מנהגים רבים, וכן בסידור “אנא בכח” שיצא ע”י מכון ממלכת כהנים.

א. זו חצי מעלה. הלומד בלחש משכח תלמודו מהר. ולענין זה מועיל הלימוד בקול.

אך לימוד בנגינה מעורר את הלומד ומטעים את הנאמר, ועל ידו זוכר את לשון המאמר בצורה ברורה יותר ולאורך זמן.

ב. הניגון צריך להיות כזה שמטעים את פיסוק המאמר.

המילה הָדֵק היא בפסוק “ושחקת ממנה הדק”.

וכך מנקדים מקור בבנין הפעיל כשהוא בגיזרת ע”ע (שורר דק”ק), כמו שכתב הרד”ק בספר מכלול (דף ק”ל ע”ב).

ולגבי הנץ, שם זה אותו דבר רק בגיזרת ע”ו (שורש נו”ף), ומסתבר שגם הוא כמו ע”ע, כמ”ש הרד”ק שם (דף קכ”ז ע”ב) שהם שווים בבנין הפעיל. ע”ש.

יישר כח! יה”ר שתתמיד בזה ותעלה מעלה מעלה.

כדאי שתוסיף גם זמן ללימוד הלכה למעשה, ועשה חיל בע”ה.

באמת היה לנו בלבול בענין הזה, ועורך הסידור הרב אמיר דאדואנד שליט”א אמר לי שמרן שליט”א אמר לו לעשות בשוא פתח, אבל אח”כ שמע שחזר בו. על כל פנים עכשיו (י”ח שבט התשפ”ב) בררנו שוב מפי מרן שליט”א ואמר לומר בשוא, כי יש גירסאות בפסוק “ואחותי באזניכם” (איוב י”ג י”ז) בשוא, וכך מנהג העולם. [ומ”מ ודאי שהאומר בשוא פתח לא משתבש].

אשריך וטוב לך בעוה”ז ובעוה”ב שאלו הספקות שלך.

לגבי שאלה א’ וב’ תשובה אחת לשתיהן, והיא הגמ’ בעירובין (דף נ”ד ע”ב) שלפני שלומדים משהו חדש יש לחזור היטב על הלימוד הישן כדי שיתקיים בידו, ואם לא יחזור גם אם ילמד הרבה – ישכח הכל. לכן, עדיף לחזור מאשר להתקדם. אבל לאחר שחזרת ואתה יודע טוב תוכל ללמוד עוד מסכת, או להעמיק יותר בסוגיות. [נראה לי יותר מומלץ ללמוד עוד מסכת כי לא תוכל להעמיק בכל הסוגיות, ומאידך כאשר תהיה לך מסכת, כאשר יהיה לך זמן פנוי תוכל להמשיך בלימוד אותה מסכת על הסדר]. לגבי השאיפה הטובה לסיים את הש”ס כבר בישיבה, יה”ר שתזכה, אבל לפני שתשקיע ללמוד את כל הש”ס, תשקיע לדעת את הש”ס וזה ע”י חזרה כמובן.

לשאלה ג’ להתפלפל זה מפתח את הראש, מאידך דברי רבותינו מאירים לנו את העינים בסוגיא, לכן מומלץ לעשות גם זה וגם זה, ואפשר גם ששניהם ישתלבו יחד, לדוגמא תוכל לחקור ולהעמיק בדברי האחרונים על הסוגיא. או להיפך, כאשר אמרת סברא חדשה תחפש אותה בספרי האחרונים.

לשאלה ד’ אפשר לחלוק על הרב בשיעור, אבל יש לשים לב לעשות כן בדרך ארץ. ויש לדעת שהרבה פעמים זה נובע מחוסר ההבנה של דברי הרב, לכן כדאי אף כאשר אינך מבין את דברי הרב, עדיין תנסה להבינם ותזכור אותם אולי בעתיד תבין אותם. גם לגבי ההשקפה אין חיוב להסכים עם ההשקפה, אך קודם כל בדרך ארץ מרובה, וגם תשים לב אולי אתה הוא הטועה כנ”ל.

לגבי פת שחרית, אפשר לעשות פת שחרית גם עם דבר שברכתו מזונות כעוגיות. כן הורה מרן ראש הישיבה שליט”א, וכן הגרב”צ שאול זצ”ל בספר אור לציון ח”ב. אך צריך להקפיד לאכול כביצה, כמ”ש באול”צ שם.