איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
האם המנהג שנשים נכנסות תחת הטלית בברכת כהנים של נעילה יש לו בסיס או שהוא פסול לגמרי ? ואם כן איך זה שהרבנים של עז נתנו למנהג להתקיים
כך נהגו בתוניס ובטריפלי בדורות האחרונים ולא הובא כלל בספרי רבני תונס הקדמונים ונוסד על ידי המון העם ולא היה בכוחם של הרבנים בדור האחרון למחות על כך וקיימו בעצמם כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע אבל ודאי שיש לבטלו ראה בדברי מו"ר ועטרת ראשנו מרן הנאמ"ן נר"ו בירחון אור תורה (תשרי התשמ"ח סימן ב') ועיין עוד בספר עלי הדס (פרק ט' אות כ"ב)