הבדל המשמעות ארשתיך לבין וארסתיך
אין הבדל . שין שמאלית וסמך מתחלפות. בכל ספר איוב המילה כעס כתובה בשין שמאלית והיינו הך
למה בסידור "איש מצליח" כתבתם בניקוד של מילת בורא פרי "הגפן" קמ"ץ ולא סגו"ל ? שהרי הרב פעלים (ח"ב סימן כה') כתב להדיא ע"פ הרב חיד"א ועוד ראיות שיש לומר כמו המנהג, דהיינו בסגו"ל. וכ"ה בילקוט יוסף (ח"ג סימן רח' הערת יט' בסוף).
1. כי כן דעת הגר"א והרב לחם הביכורים והרש"ס והרב ישרש יעקב ועוד
2. אין שום הבדל בין זה לבין ברכת המכין מצעדי גָבר (אף על פי שבפסוק כתוב מצעדי גֶבר) וברכת שלא עשני עָבד. ולכל הטעמים שניסו לתת לברכת בורא פרי הגפן אית להו פרכה ואכמ"ל.
3. האמת היא ברורה למתבונן שהמדפיסים שהוסיפו את הניקוד לסידורים (לפני כחמש מאות שנה) לא היו חכמים לדעת שבאמצע משפט אומרים בסגול ובסוף משפט בקמץ, ומה ששמעו מאביהם ניקדו בסידור, ואחריהם נהו והמשיכו כל הספרדים קוני הסידורים עד שהפך ל"מנהג". צא ובדוק כהיום הזה שלומדים דקדוק ברוב בתי הספר, ואף על פי כן אם תלך ותשאל כיצד קוראים לבנו של נח "יֶפת" או "יָפת"? מדוע כתוב בתורה פעם כך ופעם כך? רוב העולם (כולל אברכים ובחורי ישיבות) לא ידעו לענות לך ואם כן מה התמיהה על המדפסים לפני כחמש מאות שנה, אבל מי שזכה לדעת דקדוק מדוע שלא ידקדק?!
4. ודאי שמי שאומר בסגול יוצא ידי חובה ואין צריך למחות בו. אומנם המתחסד עם קונו ורוצה לומר הברכות בשלימות הדקדוק יאמר בקמץ, וזה ברור.
מאת: פלוני | תאריך: כ״ח בתשרי ה׳תשע״ו – אוקטובר 11, 2015
במחילה, אבל הכלל שהרב אומר, לגבי ההבדל בין צורת הפסק לצורת הקשר, מתקיים באופן סדור רק בתנ"ך. במשנה לעומת זאת, שהיא מקור ברכת הגפן, כלל זה אינו תמידי. ואף בכתבי יד טובים ועתיקים של המשנה (כמו כתב יד קאופמן, בן המאה ה-11) מנוקדת ברכת הגפן בסגול.
כל הברכות והתפלות בלשון התורה נתקנו, לבד ממקומות מסויימים שהיתה סיבה לחז"ל אנשי כנסת הגדולה לשנות מלשון התורה, וכמו שהאריכו בזה האחרונים ועל צבאם מו"ר מרן ראש הישיבה שליט"א בספרו בית נאמן (חלק או"ח סימן ו').
וראיה פשוטה וברורה (של רבנו הגאון מוילנא זצ"ל) מלשון המשנה שהבאת (ברכות פ"ו מ"א): על פירות "האילן" הוא אומר "בורא פרי העץ". לשון חז"ל במשנה הוא "פירות האילן" ואעפ"כ תיקנו בברכה "בורא פרי העץ" כלשון תורה.
מאת: פלוני | תאריך: כ״ט בשבט ה׳תשע״ו – פברואר 8, 2016
אם אכן הדברים שהניקוד הוא מאוחר, למה לנקד "בורא עשבי בשמים" עם דגש בב' של "עשבי" ולסמוך בזה על מסורת, הרי מלשון המקרא "ונאספו עשבות הרים" רואים שבמקרא אין שם דגש, מה גם שלפי כללי הדקדוק לא אמור להיות שם דגש (כמו חסדי וכד'). והכלל שאחרי ס' ש' וצ' וכד' הוא כלל נדיר שלא קיים במקרים רבים, וא"כ למה לא להעדיף את הנוסח היותר ברור ולנקדו בלי דגש (כמו שאיתא במספר סידורים אשכנזיים מדויקים)? כמו כן למה למקד "המברך" בדגש, הרי חזינן במקרא שאין דגש במ' של משקל מפעל ומפֹעל?
במקומות שעל פי הדקדוק אין הדבר מוכרע, כלומר שמצינו בזה יוצא דופן, סומכים בזה על המנהג.
לגבי ברכת על עשבי בשמים, אדרבא מהפסוק שהבאת "עשּבות הרים" נוכח שצריל לומר עשבי בשמים. אלא שבפסוק הדגש הוקדם לשין לתפארת הקריאה, וכמו מקְּדָש שהדגש הוקדם מהדל"ת לקו"ף. ועיין עוד במשנה ברורה עם הערות איש מצליח סימן רט"ז סעיף קטן נ' ובהערה שם.