Menu
שאל את הרב
print
אא

למה בסידור "איש מצליח" כתבתם בניקוד  של מילת בורא פרי "הגפן" קמ"ץ ולא סגו"ל ? שהרי הרב פעלים (ח"ב סימן כה') כתב להדיא ע"פ הרב חיד"א ועוד ראיות שיש לומר כמו המנהג, דהיינו בסגו"ל. וכ"ה בילקוט יוסף (ח"ג סימן רח' הערת יט' בסוף).

הרב אמיר דאדוואנד

1. כי כן דעת הגר"א והרב לחם הביכורים והרש"ס והרב ישרש יעקב ועוד 
2. אין שום הבדל בין זה לבין ברכת המכין מצעדי גָבר (אף על פי שבפסוק כתוב מצעדי גֶבר) וברכת שלא עשני עָבד. ולכל הטעמים שניסו לתת לברכת בורא פרי הגפן אית להו פרכה ואכמ"ל.
3. האמת היא ברורה למתבונן שהמדפיסים שהוסיפו את הניקוד לסידורים (לפני כחמש מאות שנה) לא היו חכמים לדעת שבאמצע משפט אומרים בסגול ובסוף משפט בקמץ, ומה ששמעו מאביהם ניקדו בסידור, ואחריהם נהו והמשיכו כל הספרדים קוני הסידורים עד שהפך ל"מנהג". צא ובדוק כהיום הזה שלומדים דקדוק ברוב בתי הספר, ואף על פי כן אם תלך ותשאל כיצד קוראים לבנו של נח "יֶפת" או "יָפת"? מדוע כתוב בתורה פעם כך ופעם כך? רוב העולם (כולל אברכים ובחורי ישיבות) לא ידעו לענות לך ואם כן מה התמיהה על המדפסים לפני כחמש מאות שנה, אבל מי שזכה לדעת דקדוק מדוע שלא ידקדק?!
4. ודאי שמי שאומר בסגול יוצא ידי חובה ואין צריך למחות בו. אומנם המתחסד עם קונו ורוצה לומר הברכות בשלימות הדקדוק יאמר בקמץ, וזה ברור.

שאלת המשך:

במחילה, אבל הכלל שהרב אומר, לגבי ההבדל בין צורת הפסק לצורת הקשר, מתקיים באופן סדור רק בתנ"ך. במשנה לעומת זאת, שהיא מקור ברכת הגפן, כלל זה אינו תמידי. ואף בכתבי יד טובים ועתיקים של המשנה (כמו כתב יד קאופמן, בן המאה ה-11) מנוקדת ברכת הגפן בסגול.

הרב אמיר דאדוואנד

כל הברכות והתפלות בלשון התורה נתקנו, לבד ממקומות מסויימים שהיתה סיבה לחז"ל אנשי כנסת הגדולה לשנות מלשון התורה, וכמו שהאריכו בזה האחרונים ועל צבאם מו"ר מרן ראש הישיבה שליט"א בספרו בית נאמן (חלק או"ח סימן ו').
וראיה פשוטה וברורה (של רבנו הגאון מוילנא זצ"ל) מלשון המשנה שהבאת (ברכות פ"ו מ"א): על פירות "האילן" הוא אומר "בורא פרי העץ". לשון חז"ל במשנה הוא "פירות האילן" ואעפ"כ תיקנו בברכה "בורא פרי העץ" כלשון תורה. 

שאלת המשך: טעם הגיית "בורא פרי הגפן" בסגול.

אם אכן הדברים שהניקוד הוא מאוחר, למה לנקד "בורא עשבי בשמים" עם דגש בב' של "עשבי" ולסמוך בזה על מסורת, הרי מלשון המקרא "ונאספו עשבות הרים" רואים שבמקרא אין שם דגש, מה גם שלפי כללי הדקדוק לא אמור להיות שם דגש (כמו חסדי וכד'). והכלל שאחרי ס' ש' וצ' וכד' הוא כלל נדיר שלא קיים במקרים רבים, וא"כ למה לא להעדיף את הנוסח היותר ברור ולנקדו בלי דגש (כמו שאיתא במספר סידורים אשכנזיים מדויקים)? כמו כן למה למקד "המברך" בדגש, הרי חזינן במקרא שאין דגש במ' של משקל מפעל ומפֹעל?

הרב אמיר דאדוואנד

במקומות שעל פי הדקדוק אין הדבר מוכרע, כלומר שמצינו בזה יוצא דופן, סומכים בזה על המנהג.
לגבי ברכת על עשבי בשמים, אדרבא מהפסוק שהבאת "עשּבות הרים" נוכח שצריל לומר עשבי בשמים. אלא שבפסוק הדגש הוקדם לשין לתפארת הקריאה, וכמו מקְּדָש שהדגש הוקדם מהדל"ת לקו"ף. ועיין עוד במשנה ברורה עם הערות איש מצליח סימן רט"ז סעיף קטן נ' ובהערה שם.

לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן