שיר השירים בערב שבת – מוצאי ראש השנה

עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).

קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב  (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).

סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.

המנהג מוזר, ולא נמצא זכרו בספרי חכמי ג’רבא. ואדרבא ראיתי למרת זקנתי ע”ה (בתו של ראש רבני ג’רבא מרן רבינו רחמים חי חויתה הכהן זצ”ל) שהייתה עושה קידוש בגביע כרגיל.

בערב החג יש להכין נר נשמה בכדי להעביר מאש לאש לצורך “אוכל נפש” וכן להדלקת נרות שבת.
והמדליק בשמן ראוי מאד להכין גם הפתילות להדלקת נרות השבת.
– בטרם השקיעה תדליק בברכה נרות של יו”ט בלא ברכת שהחיינו (לספרדים).
– ביום שישי ערב שבת קודש בטרם השקיעה תדליק נרות שבת, אלא שכיון שלספרדים אין מברכין על תוספת אורה, לכן לכתחילה תברך ותדליק הנרות במקום שאינו דולק בו החשמל (כגון בחדר, ותהנה מהאור מספר דקות) ואח”כ רשאית להוציאם למקום שחפצה (קודם השקיעה).

שמים אותם מתחת למזרון (תחת מקום הכר)(וזה סגולה לפחד בלילות וחלמות רעים (כה”חסימן תרס”ד אות ס’)

בג’רבא לא נהגו, בזה וכן הגה”ק איש מצליח לא נהג, בזה אבל מרן ראש הישיבה הגאון הנאמ”ן נר”ו כשהיה מתפלל בישיבה גדולה הנהיג לאומרם ע”י הסומך (והחזן שותק), וכן עד עתה בשנים אלו שהוא מתפלל בבית מדרשו הסמוך לביתו הוא עצמו אומרם (ולא הוא החזן כך שאין חשש להפסק) כאשר ראו עינינו ושמעו אוזנינו את קולו. אם כי בישיבה עצמה שעתה מתפללים בימים הנוראים ישיבה גדולה וקטנה יחד (ששם לעולם לא נהגו לאומרם) גם עתה לא אומרים אותם.

אין נכון להפסיד י”ג מדות בשביל מנהג תקיעת שופר בסליחות שאף שהוא מנהג טוב (כל שלא מפריע לשכנים) אבל הוא מנהג בעלמא, ולכן הנכון שהתוקע יאמר י”ג מדות יחד עם הציבור, וקצת ימהר באמירתן, וכיסיים לאומרם יתקע. וכן נוהג מו”ר ועט”ר מרן ראש הישיבה נר”ו. וכן העלה בספר יוסף לקח – מועדים חלק א’ (סימן ד’). ע”ש. ובודאי שבתקיעות אלו שאינם אלא מנהג אין צריך לדקדק בדברים שמדקדקים בתקיעות של ר”ה.

בשיעור המרכזי האחרון מו”ר האריך לבאר את טעמו לצפייה לחץ כאן 

אם יבוא מנין אח”כ עדיף לשמור את הי”ג מידות לזמן שיבואו כולם,
אם אין סיכוי שיהיה מניין יקראו בטעמי המקרא (חזו”ע עמוד ל”א)