טעה בקידוש שחרית
יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.
הדברים עתיקים. ומורנו הרב משה לוי זצ"ל כבר ענה על כל זה בעצמו בספרו מנוחת אהבה חלק רביעי שנדפס מקרוב. עיין שם באורך.
מאת: פלוני | תאריך: י״ב בסיון ה׳תשע״ד – יוני 10, 2014
רציתי להוסיף הערה, שבילקוט יוסף הסתמך בעיקר על המאירי שכתב שחייב, ולכן דחק לפרש דברי מרן שהשתמש בלשון "גורם", שאין כוונתו לגרמא וכו', אבל זה תמוה, שידוע שמרן לא ראה דברי המאירי, וא"כ היו לנגד עיניו רק דברי האורחות חיים [שגם בילקוי הביאם], וכן דברי הריטב"א - שהסתפקו בדבר זה. וא"כ מסתבר כדברי הרב מנוחת אהבה, שפשט דברי מרן מורין כמותו. ועוד, דמאי שנא מסוחט ענבים שנתן עליהם קורה מערב שבת, שפטור, כיון שממילא היו הענבים נסחטים (עיין שבת י"ט סע"א), ולכן לא עשה פעולה משמעותית, הרי גם בקדרה שעל האש, היה התבשיל מתבשל ממילא, וא"כ גם כשמוסיף כיסוי צריך להיות הדין שפטור.
הכלל של "אפושי פלוגתא לא מפשינן" נאמר גם באופן שלא ראו החכמים החולקים זה דברי זה, כידוע. וא"כ גם כאן יש מקום להשוות (במדת האפשר) את דברח מרן לדברי המאירי. (הא"ח והריטב"א שציין כת"ר, איני יודע מה כתבו, ואם כתבו שפטור, באמת בטל הצורך להשוות את מרן למאירי, אדרבא עדיף להניח דבריו כפשוטם).
הראיה מדין סחיטת ענבים, שבכיו"ב שעתיד ליעשות ממילא אין איסור תורה, לכאורה היא ראיה יפה. וכמדומני שלא הועלה צד זה במנוחת אהבה חלק ד' הנ"ל. אך לדבריך גם מגיס יהיה פטור, ומבואר בברייתא (ביצה לד.) שחייב. ועיין בלשון הרמב"ם (פרק ט' מהלכות שבת הלכה ד'). וצריך עיון.