איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
סבתי עלתה מג'רבה ולימדה אותנו שכשמשליכים ציפורניים לשירותים יש לומר "שמח" (שי"ן בשווא מ"ם בפתח) אני לא יודע מה מקור המנהג הזה ואם יש בו משום דרכי האמורי וכדומה על כן באתי בשאלה לכבוד הרב:
א. האם הרב מכיר את המנהג?
ב. האם יש בו מדרכי האמורי וכדומה?
ג. מה הטעם לאמירת המילה הזו ומה משמעותה?
מאת: פלוני | תאריך: ז׳ בתמוז ה׳תשע״ו – יולי 13, 2016
ראיתי כתוב בספר עלי הדס (פרק ה סעיף ב בהערה) וז״ל : ואגב דאיירינן במילי דתספורת, חזיתיה להגאון רבי חיים פאלאג׳י בספרו כף החיים (סי׳ כ״ז אות יד) שכתב שמנהג תונס לומר אחר התספורת ״וסר עונך״, ומי שנסתפר עונה ״וחטאתך תכופר״. והטעם לפי שהשערות רומזות למידת הדין כנועד (עיין שיבת ציון ח״א עמ׳ כו), ולכן מי שמסתפר מוריד הדינים מעליו. וכן העיד על מנהג תונס הגאון רבי אברהם חמווי במחזור לראש השנה בית דין (דף ג ע״א אות ג). שו״ר בספר ויקח עמרם (עמ׳ 26) שגם בקהילת גרדאיא שבאלג׳יריה אמרו פסוק זה, אבל רק בתספורת ראשונה. עכ״ל. ואולי שזה הטעם למה שנהגו לומר ״סמאח״ לאחר שזורקים הצפרניים בשרותים.
אף שיש מקום לחלק בין הנידונים, לכאורה נראים דבריו.