ציבור שקרא בשבת “בשמת” בלי געיה צריך לחזור על הקריאה או לא?

כתב מרן ז”ל (סי’ קמ”ב ס”א) קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו וכתב הרמ”א “ודוקא בשינוי שמשתנה עי”ז הענין אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד אין מחזירין” וכו’.

וכתב הכה,ח (אות ב’) דלדידן בני ספרד דעת מרן בב”י שאפילו במה שאי המשמעות משתנה מחזירין. וכ”כ כמה פוסקים. ע”ז. וכתב המשנה ברורה (סק”ב) שאפילו בירך העולה לאחריה חוזר העולה לאותו פסוק וקורא משם עד סוף הפרשה. ובשער הציון כותב שמן הדין סגי בג’ פסוקים. וע”ש עוד. ע”כ וכתב הכה”ח (סק”ה דאם סיים הפרשה א”צ לחזור. אולם בביאור הלכה (בד”ה מחזירין) כתב לקרוא ג’ פסוקים בלא ברכה. וכתבו בהערות איש מצליח דהמחמיר בזה תע”ב.

ולסיכום: מן הדין א”צ לחזור. ואפ ירצו יותיאו הס”ת ויקראו פסוק זה של בשמת עם ב’ פסוקים – בלא ברכה, ותבא עליהם ברכה.