א. בברכת השנים כתוב "שמרה והצילה שנה זו", וכן בברכת אשר יצר "בחכמה, וברא בו". האם המילים שנה, ברא אמורות להיות במלעיל מדין מלעיל נסוג אחור? לכאורה היה נראה לי שכן, אך בסידור לא מצויין. האם זה נכון?
ב. בלשם יחוד הארוך לפני ספירת העומר, ידועה המחלוקת האם לומר עשה או לא. אך שמעתי כבר כמה אנשים שאמרו שאולי היה ראוי כיון שהתפילה מצוטטת מספר לשון חכמים לכל הפחות לכתוב בהערה למטה שדעת הגרי"ח מחבר הנוסח כן לומר את המילה עשה, אך למעשה ראוי שלא וכו' כדעת מרן היבי"א. שזה מוזר לצטט מלשון חכמים משהו ולשנות בו את הנוסח ממה שכתוב שם. ואולי ראוי להעיר למטה בהערה.
ג. ביעלה ויבוא, זכרנו ה אלוקנו בו לטובה ופקדנו בו לברכה וכו', האם המילה בו בכל אחת מהפעמים אמורה להיות עם ב רפויה או דגושה? לפעמים ראיתי שהמילה בו הראשונה רפויה ולפעמים דגושה.
ד. בברכת שים שלום, כולנו כאחד. האם הכ' רפויה או דגושה?
ה. בובא לציון, האם יותר נכון לומר "למען" לא ניגע לריק וכו'. הבנתי שבצפון אפריקה המנהג הוא כן לומר, מדוע בסידור איש מצליח כתבו שלא לומר? האם יש עדיפות לאחד הנוסחים?