שלום בעדה הבוכרית נהגו לקרות המגילה כאיגרת בלי טעמי המקרא אבל בניגון אחרת. האם נכון להמשיך מנהג זו כדעת אלא הראשונים: רמב"ן מגילה יז. ד"ה ומעתה לא הוצרכנו-- "ונהגו הכל בקריאתה שלא להפסיק בסוף הפסוקים כס"ת, אלא באמצען, והטעם שמנהג אגרת נוהגין בקריאתה כמ"ש." ארחות חיים הל' מגילה ופורים דין י"ט-- "ומנהג להיות קורא ופושט כאגרת משום פרסום הנס וכ"כ ר' האיי גאון ז"ל וכן המנהג משו' דנקראת אגרת ומפני זה קורין אותה בלא פיסוק טעמים ובלא הפסקת פסוקים". ריטב"א מגילה יח:-- ״ואומר מורי ר׳ נר״ו, דבדברים שבגופה כגון שרטוט ודיו עשאוה כספר … אבל בדבר שהוא חוץ לגופה עשאוה כאגרת לקרותה בין עומד בין יושב, ולפי' נהגו לקרותה בלי פסוק טעמים ובלא הפסק הפסוקים". תוס' הרא"ש מגילה יט.-- נקראת אגרת. ומהאי טעמא הר"ר יונה פעם אחת קראה בניגונין (פעמים) [שונים], וגם להכי יש בני אדם שקורין אותה ומדלגין טעם קריאה. רוקח הלכות פורים סוף סימן רל"ו-- "מיהו מנהג שלא לנשם בין פסוק לפסוק לפי שנקרא איגרת". שבלי הלקט ענין פורים סימן קצ"ח-- אבן עזרא אסתר ט:כז (עיין הערות במהדורת תורת חיים)
מרן ראש הישיבה שליט”א בספר סנסן ליאיר (עמ’ שצ”ו) האריך בזה והביא שכן מנהג תונס לקרוא בלא טעמים, והביא חלק מהמקורות שהבאתם, ובכל זאת כתב שם שמצוה לקרותה עם טעמי המקרא, וכתב שם שמר אביו מרן האיש מצליח זצ”ל שינה את המנהג גם בתונס וקרא עם טעמי המקרא. ע”ש. והעולה מדבריו שאמנם אין חובה לשנות ויש על מה לסמוך, אבל כדאי וראוי לקרוא עם טעמים.
Google