פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
זמן רב רציתי לדעת האם זה נכון שכאשר אדם קורא בשיבוש מילה מסוימת כמו למשל בחילוף אותיות מחי"ת לכ"ף רפויה כמו במקום "ויחל משה"- "ויכל משה" ח"ו, האם מה שיוצא בדיעבד (אולי דוגמא אחרת עדיפה שאין בה חירוף) הוא מכיון שכך המבטא המדובר ונחשב שיוצא ב-"עברית" ונחשב הדבר שיוצא בלעז? שאם כן הרי בברכת כהנים אינו יוצא אלא בלשון הקדש כדברי המשנה במס' סוטה, ואם יחרוג מעט מהמבטא האמיתי לא יצא לכאורה (כמו בשם ה' שקורא בפתח ולא בקמץ, או שקורא בבי"ת רפויה ולא בוי"ו). אשמח מאוד לקבל תשובה. תודה! דניאל ק. בתים נ.ב. ולפי הנ"ל גם מי שנקרא מדקדק אך אינו מושלם, שאינו מסוגל להבדיל בין כל האותיות והתנועות בקביעות, אם מגיע לאיזו מילה שיש בה שינוי משמעות אך הוא דבר שאינו רגיל לדקדק בו, ישתדל לפחות במילה זו לדקדק דקדוק מושלם ואפילו המדקדק המושלם, כשיגיע למילים שהדל"ת והתי"ו בהם רפויים ומשנה המשמעות, אע"פ שאין נוהגים להבדיל ביניהן כלל (כפי ששמעתי ממרן הנאמ"ן שליט"א), מצוה לקרותן רפיויות והמקומות בודדים בזה כידוע כמו בה"א השאלה שיש בהם אותיות אלו שמשפטם להיות רפויות או בכמה מילים בודדות (ואתה מרבבות קדש, פרי עץ הדר)
איני יודע מקור לזה שיוצא בדיעבד כאשר קורא בשיבוש, ומשנה משמעות, אשמח אם תציינו לי מקור לזה.
ומה שכתבתם בסוף דבריכם הוא נכון מאוד שכאשר יש שינוי משמעות כדאי גם למי שאינו מקפיד שיקפיד, רק הדוגמאות של ואתא מרבבות, פרי עץ הדר, אינן טובות לענ”ד כי בהם די לעשות בדגש קל ולא חזק כדי להבדיל בין משמעות זו למשמעות זו.