טלית לבנה כדעת האר”י ז”ל

מבואר בבן איש חי (ש”א פרשת נח אות י”א) שאין להקפיד בקצת צבע מהצד.

הזמן שבין זמן טלית ותפילין לבין הנץ הוא בשעות זמניות, ובמקומות שהיום ארוך מאוד בהחלט יכול להיות שיש כזה מרחק בין זמן טלית ותפלין להנץ, ומסתמא אם ראית זמן טלית ותפילין מסתמא זה לוח שנה יהודי, ולכן אפשר להניח תפילין משעה זו.

אין בזה שום בעיה (והאריך בזה בשו”ת כסף צורי להרב צוריאל רבי נר”ו), וכך נהגו גדולים וקדושים בהרבה קהילות אצל הספרדים בחו”ל.

ראשית צריך לדעת שחילוקו של העיטור אינו מוסכם בפוסקים והגר”א בביאורו לש”ע (סי’ ח ס”ק ט”ו) תופס שדעת מרן הש”ע שלא כהעיטור. וע”ע במשנ”ב (ס”ק י”ח).
ולמעשה, גם אם נתפוס את דברי העיטור להלכה, אין להוציא מזה חומרא על הפרדת ציציות של פתיל תכלת בשבת, מפני שעיקר הטעם להקל בהפרדה זו מבואר בשו”ת יביע אומר ח”ה סי’ ג’ (המצויין בדברי השואל) שהוא משום שאחר שנפרדו בפעם הראשונה, אין בזה עוד משום מכה בפטיש אף אם חזרו ונתקלקלו. וזה שייך גם בציצית שיש בה פתיל תכלת להקל. [ורק לפי א’ החילוקים שכתב היבי”א שם בסוף אות א’ לדחות הראיה מפותח בית הצוואר, דשאני התם דלא סגי בלא”ה וכו’, לפ”ז אה”נ יש מקום להחמיר בציצית של פתיל תכלת. כיעו”ש. וכשאני לעצמי, לולא דברי היבי”א, היה נלע”ד לחשוש בהפרדת הציצית בשבת גם בפעם השניה והשלישית וכו’, ואפילו בציצית של לבן, ע”פ מ”ש בש”ע (רס”י תקט) דשיפוד שנרצף אין מתקנין אותו. ע”ש. ומבואר דמלאכת “מתקן מנא” שייכת גם אחרי שנתקן הכלי בפעם אחת, אם חזר ונתקלקל. ולא דמי למוכין שנפלו מן הכר, שהוא קלקול חיצוני. וצריך עוד להתיישב בזה. ואכמ”ל. אבל עכ”פ לדעת מרן היבי”א שמתיר הפרדת הציציות בפעם השניה, גם בפתיל תכלת הדין כן].

1) קשר תימני – הוא המקורי בגמ’, אלא שבזמנינו שאין לנו תכלת נהגו רוב העולם לקשור באופנים אחרים, אבל ודאי אין בקשר התימני שום חשש.
2) לפי הידוע לי – גם את הביטוח המשלים שעושים דרך הקופות – אי אפשר לממן מכספי מעשרות.
וחוששני שתלמידים טועים פרסמו בשם הגר”ש עמאר והגר”י יוסף להיתר. כדאי לבדוק את הדברים אצל בני-סמכא מתלמידיהם.

אותו דבר כמו בלבן 7.8.11.13 אולם צריך בלבן ולסיים בלבן

כבר הקשו קושיא זו.

ואפשר לתרץ קצת שרש"י בחומש פירש ע"פ המדרש (אע"פ שאינו מתאים להלכה לפי דעתו). ובמדרש רבה אמרו שאמר קורח טלית לבנה ארבעה חוטים פוטרים "אותה", וזה משמע שדי לכל הטלית בארבעה חוטים, והיינו אם נאמר שנותן חוט אחד בכל כנף. ואפילו בגמרא רש"י מפרש בהרבה מקומות ע"פ סילוק הדעת (ההו"א) שבמקום אחר. כמ"ש בזה מרן ראש הישיבה נר"ו באריכות בארים נסי פסחים עמוד ק"פ.

עיין בבית יוסף או"ח (סוף סימן י') כמה טעמים לזה.

שהולכים בתפלה אחרי הקבלה, זה לא כלל ברור ומוחלט, אלא במאי דנהוג נהוג ובמאי דלא נהוג לא נהוג. ויש כמה דברים גם בתפלה עצמה שלא עושים כהאר"י. וכל שכן לענין ברכת מעין שבע בפסח שחל בשבת שיש הסוברים שעל פי האר"י אין לאמרה (וכן דעת החיד"א ועוד), ומצד שני רבים מהמקובלים סוברים שאף הרש"ש שסבר לאמרה, לא דיבר אלא על דרך הפשט, ולא שצריך לאמרה ע"פ הקבלה. וע"ע באורך בתשובה אחרת שפורסמה באתר של הישיבה לפני פסח האחרון.

לא הבנתי הקושיא כ"כ. אבל הענין לעשות ה' קשרים הוא מדברי הטור והב"י (א"ח סי' י"א) שכשאין תכלת א"צ לעשות ז' חוליות ונהגו בה' קשרים. והוא ע"פ התוס' והרא"ש. ובימינו אע"פ שלדעת מו"ר שליט"א יש להטיל תכלת, אבל אין זה משום ודאי, אלא מספק, שמאד מסתבר שזה אמת. וגם אין איסור להטילו מספק. ולכן לדעת מו"ר לא כדאי לשנות הקשירות מאחר שגם בתכלת כל קשירה כשרה.