האם הלומד דקדוק מקיים מצוות תלמוד תורה?

וְיַאְדִּיר. הא’ בשוא נח.

יתכן שמשקל פְּעִיל בארמית משמש לעיתים למשקל פָּעַל.

אמנם ראיתי בכמה דפוסים שנקדו קְרֵיב וכ”ה בתאג’, ומסתבר לי שזו גירסא נכונה יותר למרות שבחומש איש מצליח אינו כן.

לגבי הקדיש אין זה בינוני פעול אלא תואר.

גם בתנ”ך ברויאר כתב כמנהג התימנים, אך בתנ”ך קורן הדל הראשון בקמץ כמו באיש מצליח.

טעם הדבר אולי כי בפסוק הראשון “דל ויתום” אין קשר ביניהם (לעומת הפסוק השני “דל ואביון”), ןלכן עשה קמץ להדגיש שיש כאן עצירה קלה. וכידוע שבמילים כאלו כל עצירה קלה עושה קמץ.

א – לפי מה שראיתי ברוב הספרים המדויקים הוא בד’ וכן הוא בתאג’, למרות שבחומש איש מצליח הוא בב’. ומ”מ קשה להכריע מי הנכון יותר, מצד א’ בלא ולד נשמע יותר טוב, מאידך כתב כאחד הספרים שלא מצינו בארמית ב’ השימוש בשלילה.

ב – ביאור הגירסא דלא ולד – שאינו מוליד (הלשון ולד קצת דחוקה לפי זה).

ג – לגבי אם יוצאים יד”ח בנידון דידן ודאי – ודאי שכן, שהרי לא שינה את המשמעות, וגם בדברים שמשנים את המשמעות מסתבר שיוצאים ידי חובה, ואכמ”ל.

לגבי הפסוק ששאלתם (שמות כ”ט מ’) י”ל שדרך פסוקים לשנות את הלשון שכך הוא נאה יותר, וכמו שכתבו התוס’ בבבא מציעא (דף ס’ ע”ב ד”ה למה)

אמנם יתכן שיש בזה כלל בכל התנ”ך וזה דורש חיפוש והתבוננות.

א. יש נגינה שונה לרביע גדול רביע קטן ורביע מוגרש (לפי מסורת הניגון התוניסאי)

ב. זה נכון שמה שיגוע לנו אין הבדל בנגינה סטעמים המשרתים, אבל ככל הנראה היה הבדל בניהם אלא שנשתכח עם השנים.

ג. יש באתר הישיבה הקלטות של מרן רבנו שליט”א בקריאת התורה ונביאים וכתובים

מלעיל

תוכל לשמוע כאן באתר הקלטות פרשת השבוע ועוד, מאת מרן רבנו שליט”א, תשמע בהם את ההגיה והקריאה המדויקת ביותר.

בהצלחה רבה

תשתדל שלא להדגיש את המבטא יותר מדאי.

למנוע מחלוקת שוטים

אחת הסיבות שאסור לשאת מואבי היא בגלל שמוטב שכרו את בלעם לקלל את ישראל כמו שכתוב בדברים כ”ג ה’. וא”כ אדרבה בלק הוא שורש הבעיה, הוא שכר את בלעם ובגללו התחיל הציווי לא לגייר מואבי.