אם יש וילון בין חדר לחדר מותר לברך על קביעת מזוזה?

הלטאה אינה מקללת, ואין שום איסור בהריגתה אם היא מזיקה ומפריעה, כפי שמותר להרוג נמלים ויתושים.

קראתי את כל הסיפור, ואני רואה את הדברים בצורה שונה: בהתחלה הוא באמת רצה, והראיה שרצה לסגור וורט, ועד שאת הספקת להחליט הוא הסתפק מכל סיבה שהיא שלא עלתה לו לפני (וא”א לדעת מה הסיבה, להרבה אנשים יש מחשבות משונות ושטויות בראש), אבל לא התכוון כלל לעשות בזה גניבת דעת. ולכן אינך צריכה להקפיד עליו כלל, ואין ענין להתקשר או לומר לו משהו, פשוט לסלוח ולשכוח מכל הקשר שהיה ביניכם, ובלב טהור ונקי להתכונן לקראת הזיווג האמיתי שלכם שיבא בקרוב בעז”ה.

לגבי המתנות אם צריך להחזיר, יש דיון בזה בש”ע (אה”ע סי’ נ’ ס”ג). אך צריך להבין באיזה מתנות מדובר, הרי בדרך כלל אין נותנים מתנות לפני הוורט. ואם הכוונה לאיזה אוכל או שתיה שהוא קנה לפגישה, זה לא נקרא מתנה אלא דרך נימוס שאנשים יושבים יחד מביאים משהו לאכול, ולכן א”צ לשלם ע”ז כלל. ואם הכוונה למתנה אחרת נא לפרט לנו. (אחרי הפסח, כי האתר יהיה סגור לשאלות עד אחרי הפסח).

“מאורי” פירושו מאור שלי, ושם מאור הוא שם של בן ואין ראוי לקרותו לבת כידוע.

הערת מערכת: שימו לב להבא שבמסגרת בית ההוראה של האתר אין אפשרות לשלוח שאלות דחופות, מי שמחפש מענה מהיר ומיידי זהו אך ורק דרך בית ההוראה הטלפוני.

לצערנו לא נוכל להעביר את השאלה למרן שליט”א, אך מצאנו התייחסות שלו בעבר לנידון כעין שלכם, וכדלהלן:

הנה המנהג לא לאכול דגים בר”ח ניסן אינו נפוץ בכללות העדה התוניסאית, ובדקתי בספר עלי הדס ולא הביא כלל מנהג זה, וכן שאלתי את ידידי הרב תומר בוכריץ שליט”א (מח”ס למען ידעו דורותיכם על מנהגי תוניסיה) וגם הוא אינו מכיר מנהג זה. וכנראה זה היה נהוג בכמה משפחות, וכמו שיש עוד מנהגים כאלו שאינם נפוצים אצל כולם רק אצל כמה משפחות. ואמר לי ידידי הנ”ל שכנראה טעמם כמו ראש השנה שיש מנהג לא לאכול דגים כי יש בהם סימן לא טוב, ויש דמיון בין ר”ח ניסן לראש השנה שבשניהם באים כל הילדים לבית (למנהג הבסיסה אם אתם מכירים…), וגם היה מנהג בעבר שלא להכניס אף אחד לבית בשני הימים הנ”ל.

ולגבי המנהג לא לאכול דגים בראש השנה שהוא מנהג מוכר וידוע לא רק אצל התוניסאים, כתב מרן ראש הישיבה שליט”א בגליון בית נאמן (מס’ 180 אות י’) שכאשר חל ראש השנה בשבת יש לאכול דגים, ואין לחשוש למנהג זה. ע”ש. וכל שכן למנהג שהזכרתם שלא לאכול דגים בר”ח ניסן שהוא מנהג פחות נפוץ כנ”ל שלדעת מרן ראש הישיבה שליט”א כאשר חל בשבת יש לאכול דגים.

ברכה והצלחה.

1. בשעת הצורך יש להקל להתייחד שני אנשים עם שתי נשים, כמ”ש בספר מנחת איש (פ”ז ס”א) ובספר גן נעול (פ”ה ס”א). ובנסיעה בלא”ה יש מקילים אפילו בשתי נשים ואיש אחד, עיין בגן נעול (פ”ד סכ”ט). לכן בעת הצורך מיהא יש להקל. ובשעות הלילה שאין אנשים ג”ז לא פשוט. במישור המוסרי, הדבר נתון לשיקול דעת, ובאופן כללי עדיף להמנע מדברים כאלה.
2. אין בזה שום בגידה באימון של בנות זוגם, הרי לא דברו אתם ולא עשו שום דבר, ואף אם נאמר שכדאי להמנע כנ”ל, לא שייך לומר שיש כאן בגידה ח”ו.

פעמים שהחלומות אמתיים, ע’ בברכות (דף נ”ה ע”ב) כמה עניינים בזה. ומ”מ גם בלי החלומות לא כדאי לעשן מחמת הנזק הבריאותי הנגרם על ידי הסיגריות.

בערב שבת חול המועד פסח יש להפריש ט”ל פרוטות לצדקה, וזה תיקון במעשה, ובקריאת ההפטרה בשבת חוה”מ שקוראין “התחיינה העצמות”, הוא תיקון בדיבור. (ר”ח פלאג’י בספר מועד לכל חי סי’ ד’ אות ל”ז).

והעיקר לחזור בתשובה לפני אבינו שבשמים, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד.

כמו כן מרן הרב עובדיה זצ”ל ממליץ למי שנכשל בעוון מסויים ללמוד היטב את ההלכות שלו, וכן ראוי לעשות.

אם כוונתך לשאול על פתח חדר שאין בו דלת אבל יש שם וילון, האם לברך על המזוזה שקובעים בפתחו – התשובה לכך שלא לברך עליה (ע’ פתחי מזוזות סי’ רפ”ו ס”ק צ”א).

ואם כוונתך אחרת – באר נא דבריך יותר, ואשמח לעזור בע”ה.

ידוע כי אמרו חז”ל: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.

ועוד אמרו: ברית כרותה לשפתיים, דהיינו מה שאדם מוציא משפתיו ומפיו, נתפס ומשפיע על האדם, ולכן הזהירו מאד לא להוציא שום קללה או דיבור לא טוב, אף אם אין אדם מתכוין לזה, וכמה סיפורים מובאים בגמרא מעניינים אלו.

לכן יתכן שמשפט זה שהוצאת מפיך בלשון זו או בלשון דומה, אף שלא נתכוונת בו לקללה ח”ו, פעמים שמדת הדין מקטרגת לומר הנה הוא עצמו אמר כך.

ולכן עצתי לקחת שלשה בנ”א ועדיף שיהיו ת”ח ומבינים ולפחות אחד מהם כך, ולבקש מהם שיעשו לך התרת קללות אם אפשר בנוסח הארוך שאומרים בערב ר”ה, או בנוסח קצר. ובזה מתירים כל הקללות שיצאו מפיך או מפי אחרים עלייך, ומדת הדין לא תקטרג עוד, וכדאי ליתן אח”כ צדקה כפי האפשר. ויה”ר שיפתח המזל ותמצאי בן זוגך בשעטו”מ בס”ד.

אין בזה ענין.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1106).}