אכילת “קצב” בימי החנוכה

בג’רבא לא נהגו, בזה וכן הגה”ק איש מצליח לא נהג, בזה אבל מרן ראש הישיבה הגאון הנאמ”ן נר”ו כשהיה מתפלל בישיבה גדולה הנהיג לאומרם ע”י הסומך (והחזן שותק), וכן עד עתה בשנים אלו שהוא מתפלל בבית מדרשו הסמוך לביתו הוא עצמו אומרם (ולא הוא החזן כך שאין חשש להפסק) כאשר ראו עינינו ושמעו אוזנינו את קולו. אם כי בישיבה עצמה שעתה מתפללים בימים הנוראים ישיבה גדולה וקטנה יחד (ששם לעולם לא נהגו לאומרם) גם עתה לא אומרים אותם.

אין נכון להפסיד י”ג מדות בשביל מנהג תקיעת שופר בסליחות שאף שהוא מנהג טוב (כל שלא מפריע לשכנים) אבל הוא מנהג בעלמא, ולכן הנכון שהתוקע יאמר י”ג מדות יחד עם הציבור, וקצת ימהר באמירתן, וכיסיים לאומרם יתקע. וכן נוהג מו”ר ועט”ר מרן ראש הישיבה נר”ו. וכן העלה בספר יוסף לקח – מועדים חלק א’ (סימן ד’). ע”ש. ובודאי שבתקיעות אלו שאינם אלא מנהג אין צריך לדקדק בדברים שמדקדקים בתקיעות של ר”ה.

לענין גילוח ותספורת אין הבדל בין שער הראש לשער הזקן וכמו שראינו אצל יוצאי ג’רבא בזה (מלשון להתגלח אין ראיה שמדובר על הזקן דווקא כי בזמן לא חילקו בזה וגילוח הוא בין בשער הראש בין בשער הזקן וכמו שמצינו אצל יוסף ויגלח ויחלף שמלותיו והכוונה על שערות ראשו) ועיין עוד בשו”ת ויען הכהן חלק א’ (סימן ל”ח אות ד’)
שירי קודש שאין הם מלווים בכלי נגינה מותרים גם בימים אלו (ראה חזון עובדיה ארבע תעניות עמוד קנ”א והלאה)

אכן יש מנהג כזה אצל בני טריפולי עד היום, וכן אצל בני תונס היה מנהג קדמון כזה, עיין בספר למען ידעו דורותיכם פרק “שבת ואברהם זקן” סעיף י”ט. ושם העלה להלכה שראוי לבטל מנהג זה כאן בארץ שקבלנו הוראות מרן (אה”ע סי’ ס”ב ס”ה) שאין לברך אלא עם ברכת המזון. אם לא במושבים שכולם מטריפולי ששם יכולים להשאיר המנהג שהיה בחו”ל. וע”ע שם במכתבים בסוף הספר סי’ א’.

סידור תפילת החודש (ומקורו מליוורנו) הוא הסידור שהיה נפוץ בכל צפון אפריקה כידוע. מכל מקום היום נהגו רוב ככל הספרדים להתפלל בנוסח המקובל כיום, וכן נהג מרן ראש הישיבה שליט”א.
לגבי ההלכות, אין זה קשור למנהגים, כאן בארץ אנו עושים כדעת מרן. אמנם מנהגים שאינם נגד ההלכה, ראוי וכדאי לעשות אותם. (ובימינו יש את קיצור שולחן ערוך שיצא לאור ע”י הישיבה ובו מובאים ההלכות המעשיות בדורנו עם הזכרת מנהגינו, ע”פ דעת מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ”ל, הגאון רבי משה לוי זצ”ל, ויבדל לחיים טובים מרן ראש הישיבה שליט”א. ניתן להשיג בחנות הישיבה וכאן באתר)

נכון, אבל זה דוקא בחו”ל, אבל כאן בארץ שלא היה מנהג ברור מתחילה אי אפשר לומר כן, מלבד מקומות שהגיעו לשם רק יוצאי תונס ומרוקו וכיו”ב ששם מתחילה היה מנהג לברך.

עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.