אכילת עוגה שנעשית מקמח מצה בערב פסח

חבל שאתה ממהר לכתוב בתקיפות: “זה אינו”, בשעה שאפילו לא טרחת לפתוח את הספר המצויין בהערה שם.

ולגופו של ענין, אכן בחזון עובדיה כתב להחמיר בזה, אך כשנשאל למעשה התיר, ואמר שבספרו הוא רק העתיק דברי הרמ”א כמות שהם. וזה הובא בשמו בספר מעין אומר.

זה אמנם נשמע קצת מוזר, ומי שירצה להתווכח יגיד שאין לסמוך על מעיין אומר וכו’. אבל הדברים נראים אותנטיים מאד. ומי שיעיין בסוגיא יראה שכך עיקר הדין לספרדים (וגם לאשכנזים לא פשוט להחמיר, לולא דברי הרמ”א). וכמו שהארכתי בזה בס”ד במחקרי ארץ ח”א סי’ מ”ד (נמצא באוצר החכמה, ומסתמא גם בחנות הספרים של הישיבה).

 

בודאי שאפשר.

 

בפשטות הלילה הזה הוא עיקר גאולתן של ישראל. ושביעי של פסח גם הוא נדבך חשוב בגאולתן של ישראל, אך שם ידועים דברי חז”ל שאמר הקב”ה למלאכי השרת “מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה”?

 

תענית בכורות היא דין גמור ומוזכרת בשלחן ערוך סי’ ת”ע ס”א, וגם ההיתר של סיום מסכת הוא רק בגלל שירדה חולשה לעולם בזמן הזה, ובדורות עברו היו הבכורות צמים בערב פסח, ולכן א”א להפטר ע”י לימוד משנה אחת. מה שכן לדעת מרן שליט”א אפשר לעשות סיום מסכת גם על משניות בלבד אם למד בהבנה ברורה כגון עם פירוש הרע”ב. ומי שיודע מעכשיו שבערב פסח יהיה במקום שאין בו סיום, יתחיל מעכשיו ללמוד מסכת כדי שיהיה לו סיום בערב פסח.

 

אם עשית ביטול לחמץ – לא עברת שום איסור מדאורייתא, ועל איסור דרבנן א”צ תיקון רק לשים לב לפעם הבאה.

כמו כן אם לא עשית ביטול אבל נקית את הבית לפסח ולא נשאר שם חמץ (יותר מכזית) כנ”ל.

אבל אם לא עשית כלום ואח”כ נמצאת בבית חמץ יותר מכזית, הרי זה עובר בבל יראה ובל ימצא, וצריך לעשות ע”ז חרטה וידוי וקבלה לעתיד, וכדאי ללמוד ספר שערי תשובה לרבנו יונה או הלכות תשובה להרמב”ם.

 

בשו”ת מקור נאמן (ח”א סי’ רפ”ז) נשאל מרן שליט”א על ברכה אחרונה בשתיה ע”י קשית, וענה: אם לא הפסיק בשתייתו יכול לברך. ע”ש. והוא הדין לליל הסדר שצריך ג”כ להקפיד על שתיה בכדי שתיית רביעית.

 

כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו לברך עליה המוציא.
אמנם לענ”ד קושיה מעיקרא ליתא, שהעיקר בזה דכל שמברכים עליו המוציא אם קובעים עליו סעודה, יוצאים בו ידי חובה בפסח, שיש עליו שם “פת”, ולא המעיט אלא דבר שאי אפשר לעולם לברך עליו המוציא, אפילו ע”י קביעות.

והארכתי בזה בס”ד בשו”ת מחקרי ארץ ח”א (סי’ מח) ע”ש. (נמצא באוצר החכמה).

 

שיפודים חדשים של עץ או מתכת א"צ לקנות בכשרות לפסח.

 

באמת הפוסקים לא קצבו כמה פתיתים לשים, רק לפי הקבלה יש ליתן עשרה פתיתים.

 

מרן רה”י בד”כ סומך על הרב מחפוד, אע”פ שהוא עצמו אינו אוכל מצות רכות.