למה צריך מדרגה למנורה אם היא בסה”כ מטר

ערבוב בין שני מושגים דומים אך שונים, והם אחדות ואחידות. "אחידות" משמעותה שהכל מתנהגים בצורה אחידה, חושבים אותו דבר, עושים אותו דבר, ונראים אותו דבר. "אחדות" לעומת זאת, אין פירושה טשטוש וערבוב בין השונים, עדי הפיכתם למין יצור כלאיים

התרגשות בעולם התורה: אחרי שלשה עשורים של עבודה דקדקנית, הופך ה’משנה ברורה’ לספר הלכה למעשה המתאים גם לספרדים ועדות המזרח | בעבודה גדולה וחסרת תקדים, עמלו ת"ח ומו"צ לעבור בין רבבות פסיקותיו של מרן החפץ חיים, ולציין היכן שהפסיקה אינה תואמת לדעת מרן וגדולי האחרונים הספרדים | הפרויקט הכביר בו השתתפו עשרות פוסקי הלכה, החל באמירה אגבית של מרן בעל ‘איש מצליח’ וביוזמה היסטורית של בנו שהנציח את הרגע | הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד

פעם נשאל באחת הדרשות בלונדון למה ש"ס מפרידה בין אשכנזים לספרדים? למשמע השאלה, קם ודפק על השלחן: "בתורה אין עדות! נאמר ‘תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב’. לא נאמר ‘קהילת הספרדים’ ולא ‘קהילת האשכנזים’! אין דבר כזה! תורה אחת – משפט אחד"…

ללמוד ביסודיות ובעיון ע"פ דרכי הפסיקה וההוראה וראה

רמזים בפסוקי פרשת והפטרת השבוע. ב. “בין אדם

מה ההבדל בין ‘צום’ לבין ‘תענית’? | דין

הדין בזמננו הוא כל שהאשה היולדת הפסיקה בטהרה

עירוב פרשיות שנו כאן! בטור ובש"ע מבואר שמסתפרים

כאשר פוסק כותב "אפשר לסמוך על המקילים" פירושו

האידאולגיה של בית הכנסת שלכם אינה מוצדקת לענ"ד

כמדומני שכבר מצינו את העניין (ועיין בעלון בית

אדם שנמצא בתןך חצי שעה הראשונה של זמן

נושא השיעור: הדרכה בכתיבת שאלות ותשובות (א’) כותרות

מידותיו המיוחדות | עידודו את תלמידי החכמים הצעירים

שני הכרכים הראשונים של רב פעלים היו קודם

לא רק בתפילה אלא גם בכיוצא בזה נוהגים

יש בזה מחלוקת באחרונים, ועיין בזכרי כהונה מהדורא

אין מחלוקת בין הזוהר לש"ס חוץ מדבר אחד

דעת מרן ראש הישיבה שהעיקר כדעת השלחן ערוך.

הלואת שקלים בצמוד לשער מסוים זו ריבית גמורה

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,