שמע עצה

בפרשה שלנו בשיחת המוטיבציה שמשה רבנו נותן לעם ישראל, לפני שהוא נכנס לארץ, הוא מזהיר אותם מתחושות שליליות ופחדים, ואומר להם שהם יכולים להתגבר על כל המכשולים, וככה זה נשמע בתנכית מדוברת:
 
“כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני, איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם ולא תערץ מפניהם, כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא”. משה רבנו מרגיע את עם ישראל שלא לפחד מהכמות של הגויים, אומנם יש מסביבנו כמליארד וחצי מוסלמים, עם כסף מפה עד הודעה חדשה, ולכאורה הכל ניתן לעשות עם כסף, וכמעט אין מעצור… אבל ה' איתנו ובקרבנו, והוא יהיה בעזרנו.
 
וכאן חשוב שנבין את דרכי העזרה של ה' יתברך, אנחנו רוצים ניסים גלויים, עם מינימום מעורבות שלנו, כי אנחנו רוצים להקטין ראש, ואנחנו מעדיפים ניהול שוטף של העולם בידיו של ה' ולא בידינו, כי אחריות, זה הפחד העמוק ביותר שלנו, ככה זה מבחינתנו.
 
אבל מה לעשות שמבחינת ה' זה הפוך, אנחנו כאן בתפקיד, והתפקיד שלנו הוא, לגדול ולקחת אחריות, ולעשות, להיות שותפים פעילים, התפקיד שלנו זה להתחבר אל מקור החכמה העליונה, ומשם לקבל את שפע ההבנה, ולפעול על פיה, להיות קשובים ומוכנים.
 
כשאנחנו ראויים, וחסד ה' עלינו, אז זה בא לידי ביטוי בכך, שה' משפיע עלינו שפע של חכמה ודעת ושכל, להבין ולדעת איך להתמודד, כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה, מתנת ה' היוצאת מידו היא השכל וההבנה, ה' יתברך מחלק את השכל, שהוא השפע האלוקי ב ה' הידיעה, הראוי לאוהביו, ולהיפך כשהאור האלוקי סר מעל אומה, ונגזר דינה להאבד, אזי זה נעשה בדרך של “ואבדה חכמת חכמיו, ובינת נבוניו נסתרה”.
 
כשה' רוצה להצליח אדם, אזי הוא נותן לו חכמה, כשפרעה מתפעל מחכמתו של יוסף, הוא אומר עליו איש אשר רוח אלוקים בו, כשמשה בוחר בבצלאל הוא אומר: ראו קרא ה' בשם בצלאל… וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, ובכל מלאכה, ולחשוב מחשבות, בכל מלאכת מחשבת. ולהורות נתן בלבו…
 
כשאדם מצליח, אנחנו מחפשים את גורמי ההצלחה, ופעמים רבות ניתן להצביע עליהם – הוא עשה צעד כזה או אחר, הוא נהג בחכמה, יש לו כישרונות, הוא עשה בחירות נכונות, והחליט החלטות נכונות. ובכלל, אנשים יצרו ועשו, פעלו והצליחו, ופיתחו את העולם שאנחנו מכירים היום, בו מה שהיה פעם בלתי אפשרי לחלוטין, נעשה היום בלחיצת כפתור, הישגים אדירים, ששינו את פני האנושות ללא ספק.
 
אומנם זה מבט אמיתי וחשוב כדי ללמוד ממנו מה לעשות, אבל התורה אומרת לנו לא להסתפק בלימוד ובמבט השטחי הזה, היא אומרת שכשאתה מרגיש “כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה” – אל תשכח את ה', “וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל”
 
ומה עם כל ההישגים והסיבות שדיברנו עליהם? האם כל זה הוא רק אשליה? האם אין לאדם חלק בכל זה?
 
אכן, פעלת בחכמה והבנה, השקעת ועשית, יצרת בכישרונותיך והשגת הישגים. אין לבטל זאת. אולם, מה שיש לזכור הוא – מי נתן לנו את אותם כישרונות, את אותה חכמה, את אותן יכולות. זה לא בא מעצמו, זה לא שיש לנו מחסן נסתר ובלתי מתכלה של רעיונות ועצות, שאנחנו שולפים משם לפי הצורך, את העצה המתאימה והרלוונטית.
 
הפסוק מקפיד שלא לומר שאנחנו אוויר, ורק ה' עשה והשיג את כל אותם הישגים. ההישגים נובעים מיכולות ומאמץ אנושי, אבל מה שיש לזכור ולא לשכוח עם כל זה הוא, מי נותן את היכולות הללו, ואת התבונה ואת הכח ואת היכולת לממש, ואת עצם הרעיונות, התרגום מתרגם את המילים: “הוא הנותן לך כח”, למילים: הוא הנותן לך עצה.
 
הלוואי ונזכה להיות ראויים לאור ה' שעלינו יזרח ויופיע, שנהיה ראויים לשמוע מפיו חכמה דעת ותבונה, לא ימוש ספר התורה מפינו… כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.