פורים פורים לנו, ברוך אשר בחר בנו

וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא ייסוף מזרעם. (אסתר ט, כח).

ימי הפורים ממשמשים ובאים, “האוירה הפורמית” הולכת ואופפת אותנו. בעוד שבועות אחדים נזכה איה”ב, לחוג את החג הקדוש והשמח, על כל המצוות והמנהגים הכוללים בו. נקרא את המגילה, נרים “מחצית השקל”. נשלח מנות איש לרעהו. ניתן מתנות לאביונים. נשתה ונשמח ונודה לה' על הנסים ועל הפרקן. ושמחת קדש תהי נסוכה על פני הכל, בבית הכנסת ובבית המדרש – כבבית הספר, בבית וברחוב.

הימים האלה אשר “קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם לעשותם ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה” ואשר הם “נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר”- מאז הושמד המן הרשע וקהל מרעיו לפני למעלה מאלפיים וארבע מאות שנה, טעם מיוחד להם בדורנו זה, שזכה להיות אחרון לשעבוד, והראשון לאתחלתא דגאולה, במדינתנו העתיקה – החדשה, ההולכת ומחדשת ימיה כקדם.

ובשנתנו זאת [התשי”ח] שנת העשור לתקומת ישראל, הן רק לפני עשר שנים היינו עדים לנס פורים במהדורא חדשה, עת קמו “המנים” רבים ובקשו כהמן בשעתו “להשמידנו, להרגנו ולאבדנו” ולהכחיד את מדינתנו, בעודה באבה – וה' ברחמיו הרבים, הפר את עצתם וקלקל את מחשבתם, והשיב להם גמולם בראשם, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.

ובעשותנו כל אותם המצוות והמנהגים הכלולים בימי הפורים שבמרכזם עומדת קריאת המגילה, שאוב נשאב בששון ממעיני הישועה הרווח וההצלה המפכים מהם, ופינו ימלא תהילות לה' על הנסים והנפלאות שעשה ועושה עמנו “בימים ההם בזמן הזה” ולבנו ימלא בטחון ותקוה, כי כה יעשה עמנו גם בעתיד, וכגורל המן הרשע, יהיה גורלם של כל אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. ולנו יצו ה' את הברכה חיים עד העולם.

ומי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלה, וזכנו לראות באתחלתא דגאולה, בתקומת המדינה, בבנין הארץ ובקיבוץ גלויות, שכך יזכנו לראות מהרה בגאולה השלמה, בבנין ירושלים ובית המקדש ובכנוס כל נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ לארצנו. ויברכנו בשלום, מבית ומחוץ. ויתקן עולם במלכות שדי, ומלאה הארץ דעה את ה' אמן כן יהי רצון.