חושבי מחשבות…

בפרשת השבוע כתוב: “ויבואו כל איש אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה”. ומפרש הרמב”ן את ביאור המילים “אשר נשאו לבו” – שלא היה בהם מי שלמד את המלאכות העדינות האלה ממלמד, או מי שיאמן בהם ידיו כלל, כי כל הימים הם עסקו רק בבנין, בחומר ובלבנים, שהופכים את האדם לגס ומגושם.

אז איך בכל זאת הצליחו? אלא שכל מבקש ודורש ה', מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה', לבא לפני משה לאמר לו, אני אעשה כל אשר אדני דובר.

כלומר, שלמלאכות המשכן נדרשו בעלי מקצוע, אומנים שבאומנים, הרגילים בדברים דקים ועדינים, ואיפה נמצא כאלו בקרב פועלי בניין? ומסביר הרמב”ן, שבגלל שהם מאוד רצו, ה' חנן אותם בהשראה שמיימית, שמכוחה הבינו וחשו, באופן אינטואיטיבי, מה עליהם לעשות, והם היו מוכנים להתחייב על זה למשה רבנו, שכל מה שצריך, הם יעשו ויהי מה, ועל ידי כן בנו את המשכן.

חז”ל מגלים לנו ומלמדים אותנו, שהרהורי עבירה קשים מעבירה. יוצא איפוא, שהמחשבות קובעות את איכות אישיות האדם, שהרי האדם הוא בעצם תוצאה של מחשבותיו, שהרי המחשבות מולידות כאמור את הדיבורים והמעשים.

אם נתבונן, כיצד המחשבה מגיעה למוח, זה דבר פלא. אדם הולך, ולפתע נופלת במחשבתו מחשבה, שהוא כלל לא הזמין אותה, לא חשב עליה, אז כיצד נוצרה המחשבה, ולמה דווקא מחשבה זו נפלה במוחי, זה אחד הדברים הנשגבים מבינתנו, אבל ברור שכל מחשבה, זו השגחה פרטית מהשמים, שהחליטו להוריד למוחי את המחשבות המסוימות שאותם אני חושב, או שזה צורת הדיבור שדרכו ה' מדבר איתנו, והיינו, שאיכות מחשבותינו באים לשקף את מצבנו הרוחני, או שזה צורת נסיון לראות כיצד נגיב לאור מחשבות אלו, והדברים נעלמים וכמוסים.

כתב בעל מכתב מאליהו: המחשבות הקצרות, שהן נראות לו מחשבות סתמיות, הפורחות בתוך האדם ללא סיבה, המציינות רצונות גרועים ומידות רעות, הן… באות מעומק ליבו של האדם, ומגלות לו משהו ממה שמתרחש בתת ההכרה שלו, ואומנם האדם לא מייחס למחשבות אלו חשיבות, אבל האמת היא, שהן באות לגלות לאדם את נקודות התורפה בעומק נפשו שעדיין לא בא לידי תיקון. וכאן הבן שואל: האם יש דרך שיגרום לי להצליח לשלוט על המחשבות, ולנתבם לאפיק הנכון והרצוי?

אדם חש שהמחשבות חזקות ממנו, שאין לו יכולת לשלוט עליהן, ובמקום שהוא יוליך את המחשבות לאן שצריך, המחשבות מוליכות אותו לאן שלא צריך.. זורמות בקרבו כל הזמן, מחשבות סתמיות ללא משמעות, ללא בניה אמיתית, הוא יכול לחשוב על המון דברים בדקה, כשהוא כל רגע עובר ממחשבה למחשבה אחרת, כך שהמחשבות לא יוצרות חריש עמוק באישיותו. כי אם האדם, היה מסוגל להתרכז הרבה זמן במחשבות חיוביות כגון – דברי תורה או בדברים הקשורים לעבודת ה', הרי שעומק מחשבתי כזה, היה מפרה את אישיות האדם, ומעלהו לרמות על טבעיות, בפיתוח האישיות והרוחניות… ואכן, מי שזכה להיות בקרבתם של גדולי הדור, או תלמידי חכמים מופלגים, חש את עומק ושגב אישיותם של גדולי התורה, שנוצר, הודות לעמלם הגדול בתורה, והיינו התרכזותם הרבה בענייני התורה ועבודת ה'. וכמו שלימדונו חז”ל הקדושים, שאצל יהודי ה' מצרף מחשבה טובה למעשה.

סוד הריכוז והתעלות המחשבה בקצרה הוא, שמחשבות האדם השבע משוטטות מענין לענין, מדבר לדבר, מחשבות האדם הרעב ממוקדות בדבר אחד. כמו כן מחשבות האוהב ממוקדות במושא אהבתו, כל היום אין לו אלא מחשבות אודות אהבתו. הדרך להדביק את המחשבה בדברי קדושה ובבורא העולם היא, להרגיש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי… להרגיש צמא ורעב, להרגיש כי חולת אהבה אני, כך נזכה להגיע להיות מכלל חושבי המחשבות, שהם המה בוני המשכן והמקדש!!!     (ע”פ הרב שמואל סרויה)
֚