זהירות! חומרים ממכרים!!!

אברך ורב מואשמים בסחר בסמים, הם הציגו את האבקה הממכרת, כמרקחת רפואית על פי המקורות והקבלה, וכך מכרו אותם לרבים!!! אומנם אין זה מעניינו של המדור לעסוק בחדשות, אבל במקרה כל כך חמור אי אפשר להחשות, עסיסי, מעניין, אבל אמיתי. אני חושש שעד שהשורות האלה יגיעו אל עיניכם המדינה תרעש, לכן חשוב לי להקדים תרופה למכה.

חשוב להזכיר, שכל אדם באשר הוא אדם עלול להיכשל. ואני מקווה שלפני שישחירו את פניהם, תוכלו להבין, הרב שספון בבית המדרש, כמעט אינו מבחין בין ימינו לשמאלו, והאברך שזה עתה יצא מאהלה של תורה אל עולם המסחר, גם הוא לא ממולח כל כך, קרא באיזה מקום על חומר שעושה טוב לאנשים ומרומם אותם, והחיים פתאום נעימים… ובתמימותו ביקש להפיץ אותו… זהו. שום מילה נוספת בנושא, מעכשיו לפרשת השבוע וההפטרה.

הפטרתנו מספרת על המצור בשומרון, מצב רעב בו נמכרת צואת יונים לאכילה לפי משקלה בזהב, ישעיהו נקרא בדחיפות אל המלך, ואומר לו בשלווה, קח אוויר אדוני המלך, מה הלחץ? מחר ימכרו קילו קמח בשקל! [בכמה הוא נמכר אז? לפי משקלו ביהלומים?] שלישו של המלך לא ידע אם לצחוק או לבכות, ורק שאל אם הוא מתכוון שהחיטים יפלו מהשמים? כן צינים היו גם אז, הנביא מבטיח לו, בעיניך תראה, ומשם לא תאכל!

במקום אחר, לא הרחק משם ארבעה אנשים מצורעים הנמצאים מחוץ לחומות בזמן המצור, בין שתי המחנות, מבלי לדעת מה עליהם לעשות במצב שכזה, [הם מדסקסים על הנושא, אם נבוא העיר ומתנו, ואם נשב כאן ומתנו], ולאחר תקופת המתנה, הם מחליטים להסגיר את עצמם לחיל-ארם. אבל להפתעתם הם מגלים שאין איש במחנה, וכמו שרגילים לומר, הם השאירו אחריהם אפילו את הנעליים, ארבעת מיודענו אוכלים וסובאים [בעוד בפנים אנשים גוועים מרעב], הולכים ומחביאים כסף וזהב הלוך וחזור כמה פעמים, [בעוד בפנים הלוויות הולכות וחוזרות], פתאום ארבעת המצורעים נזכרים “יום בשורה הוא” ואנחנו שותקים?! [לספר דברים רעים הם מיהרו, אבל בשורה טובה יכולה לחכות!] ויבואו ויקראו אל שוער העיר… והמלך שלח את מיודענו השליש הציני לראות מה הולך, אם הוא יאמין, כנראה שזה הכי אמיתי שיכול להיות, אבל מרוב לחץ של העם אל האוכל, הוא פשוט נרמס בשער, כמו שהבטיח הנביא: בעיניך תראה ומשם לא תאכל…

למה הסיפור הזה נכנס להפטרה? סיפורי ההפטרה הם דיוקן מושלם של הבעיות בפרשה, רק בצורה קלה של סיפור.

מצורע מלשון “מוציא רע”, הוא דואג תמיד להוציא את הרע החוצה, זה לא טוב להדחיק, הוא גם פסימי ורואה שחורות אדוק, כמו השליש, ולכן הוא איננו מסוגל ליהנות מהמציאות כשהיא טובה, הוא בדרך כלל מדבר הרבה עד שהוא עושה משהו, כמו ארבעת המצורעים, וגם אז הוא בוחן את החלופות הגרועות, [שימו לב: בכל מקרה “ומתנו”], הוא חושב רק על עצמו, למה מישהו חשב עליו? הוא יאכל, וישבע, ויטמין, ואפילו לא יודיע, וכל זה רק בגלל שהוא דואג תמיד בקשר לעתיד. מסכן! כי אפילו כשהמציאות טובה מכל דמיון, הוא עדיין חי בעולם השחור שלו, והוא לא זוכה ליהנות ממנה כמו השליש, זו מחלת המצורע. והשאלה החשובה לנו, איך יוצאים מזה?

במדרש מובא הסם והרפואה: מעשה ברוכל אחד שהיה מסתובב בעיירות, והיה מכריז ואומר מי רוצה לקנות סם -חיים, והיו הבריות דוחקות עליו לקנות ממנו. ר' ינאי היה יושב ועוסק בתורה, ושמע את אותו רוכל, אמר לו ר' ינאי: בוא ומכור לי, הוציא לו הרוכל ספר תהילים, והראה לו את הפסוק: “מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע…” כמה פשוט ככה קל, אם אתה אוהב את החיים הטובים, ואת מנעמיהם זה הסם וזו הדרך.

ואגב, בטח הבנתם כבר לבד שזה סיפור הרב והאברך והסמים שבראש המאמר, הוא הסיפור הזה. לא שינינו הרבה, רק האור שונה.

זו הדרך ליהנות מהחיים, תחשוב טוב – יהיה טוב! ויותר חשוב מזה, דבר טוב – תרגיש טוב! למה לחשוב שלילי על סחר בסמים קשים, אנחנו מדברים על סחר בסמים שמרוממים את האדם מעל המציאות, שנותנים לו לראות אותה באופן חיובי, שמוציאים אותו מהנקודה השחורה אל המציאות המוארת כולה, תדבר ותוציא רק מילים ורודות, כי הלשון קולמוס הלב, ואתה בוחר איזה צבע לשים עליה, אם קשה לך לחשוב טוב, אז תדבר טוב.

זה פשוט, זה מעשי, וזה הולך להשתלט לך על החיים, כי זה מ מ כ ר, אז דבר רק דיבורים טובים.