בן סורר ומורה – ה’ יצילנו!

כולם מכירים את המושג בן סורר ומורה, אבל את התנאים המשפטיים כדי לזכות לתואר המפוקפק אנחנו כמעט ולא יודעים… הוא צריך להיות בן 12 עד 12 ו-3 חודשים, לא יותר ולא פחות, ההורים שלו צריכים להיות באותו גובה ובאותו רוחב, שיהיה להם את אותו הקול (קצת מעניין לשמוע אשה בקול של גבר), וששניהם ירצו להרוג את הבן שלהם, וירצו בזה בכל רגע נתון עד הסוף המר…
 
נשמע כמעט לא מציאותי? נכון, זה גם מה שהגמרא אומרת: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות!!!
 
אז למה נכתבה הפרשה הזו? את מי זה מעניין מה שלא אמור לקרות לעולם? עונה הגמרא: דרוש ותקבל שכר! מספיק שאתה לומד אתה מקבל על זה שכר…! נו באמת, הרי גם אם נלמד 6000 שנה ברציפות בקושי נתחיל ללמוד את התורה, אז למה צריכים פרשה שהיא סתם לשם הלימוד?
 
“דרוש וקבל שכר” – הכוונה, אם תדרוש את הפרשה כראוי, ותפיק את הלקחים הנובעים ממנה – הרי לך שכרך! מהפרשה הזו של בן סורר ומורה, ניתן ללמוד לתחום החינוך רבות. לדוגמא – קול אביו וקול אימו צריכים להיות זהים, בבית שאין ההורים מדברים בקול אחד, זה אומר דבר אחד וההורה השני אומר ההיפך, מה אשם הילד שהוא עושה מה שבא לו.
 
יופי ברוך ה', יש פה טונות מידע על חינוך, זה נהדר כי כולנו אנשי חינוך למופת, דואגים לחנך ולחנך, אז בוודאי מאד נשמח לקבל עוד קצת ידע, בטח ובטח כשזה נוגע לחינוך של אחרים, אבל במטותא מכם, בואו נרפה רק רגע מהחינוך של האחרים, רק לפרומיל שניה וזהו, אחרי זה נוכל לחזור, להוכיח אותם, להתעלל בהם, לכוון אותם, אל תדאגו, אני מתחייב לכם בפה מלא, שהם לא יתקלקלו ברגע הקטן הזה, שנחשוב על עצמנו, עלי! תהיו רגועים!!
 
כי יש עוד כלל מענין בבן סורר ומורה, הכלל הוא שמדובר באדם שגונב כסף רק מאביו ואמו, אבל הצדיק שלנו לא נוגע בכסף של אחרים, אז ורק אז הוא חייב מיתה. מה ההיגיון של הבחור, אם כבר לגנוב, אז מאחרים, ומה ההיגיון של התורה להתעקש על הפרט הזה, אם הוא גונב מאחרים, אז מניחים לו לנפשו, הוא בסדר, אבל אם הוא גונב מההורים, זה כבר בלתי ניתן למחילה וצריכים לבער אותו מהעולם. איפה ההגיון פה?
 
התשובה היא מצמררת, הצדיק הזה מרגיש שההורים שלו פשוט חייבים לו, ולכן הוא מרשה לעצמו לקחת, אבל מאחרים לא נעים לגזול, התחושה הזו שחייבים לו, זה הכי גרוע, גנב שלא מרגיש שחייבים לו עוד אפשר לתקן, אבל אם זה בא מתוך תחושה שחייבים לי, אז היום ההורים חייבים לו, מחר זו המדינה חייבת לו, החברה בכללותה, וכל העולם בכלל חייב לו.
 
עזבו רגע את הילדים לנפשם, מה איתנו? מי חייב לנו? האשה? הבעל? ההורים? כי אם מישהו חייב לנו, זה פתח להסתבכות שקשה מאד לצאת ממנה, זה גם מסביר משהו מהחוסר סבלנות שאופף אותנו, ואוכל בנו בכל פה, דור שאין לנו סבלנות בפרומיל, הרי כולם חייבים לנו אז למה שנמתין.
 
תנאי נוסף הוא שהילד “זולל וסובא”. מה פרוש המלה זולל, מאיזה שורש היא באה, בואו נפנה אל האבן עזרא מגדולי המדקדקים, זולל – מפרש האבן עזרא: הוא שם כללי לאדם המוכן לתת עבור תאוותיו כל מה שמבקשים ממנו, כי זולל פירושו מזלזל בכל דבר לעומת תאוותיו, שום דבר לא חשוב בעיניו רק התאוות שלו. אדם שנותן בעבור תאוותיו הכל, הוא מסוגל גם להרוג ולרצוח, ולא רק אנשים אחרים, אלא אפילו את ההורים שלו… ובן סורר ומורה נמצא בסטטוס הזה, אז גם אם כרגע הוא לא ביצע שום פשע, אם שום דבר לא חשוב אצלו, אם כל העולם מזולזל, והעיקר זה “אני”, ההתנגשות של העולם מול הרצונות שלי הרי בא תבא… ומשהו בהתנגשות הזו יצטרך להתפנות ולהימחק…
 
אבל האבן עזרא ממשיך, והנה אדם שכזה הרי הוא בעצם מעשיו מוכיח שהוא כופר בחיי עולם הבא, שהרי כל מה שמענין אותו הוא רק חיי העולם הזה והתאוות שלו, אין לו סבלנות לשום ענין, וכשהוא חי רק את הרגע ומה שקיים רק את הכאן ועכשיו, לא רק שהוא אינו מאמין בעולם הבא, אפילו טיפת אמון בעולם הזה אין לו…
 
בעיניי, המילים של האבן עזרא נוגעים בנקודה מאד עמוקה: חוסר סבלנות, מעיד בהכרח על חסרון באמונה, אדם שמאמין בעולם הבא באמת ובתמים, קל לו יותר לעבור את תלאות העולם הזה, ואת החסכים, החסרונות והצלקות שהוא מותיר לנו, אם חסר בסבלנות – זה פשוט בגלל שחסר באמונה, הרי כל אדם סביר עובד כל החודש ודוחה את סיפוקיו, וממתין בסבלנות למשכורת, זה בסיסי, אז למה בדברים אחרים, הסבלנות הזו לא כל כך באה לידי ביטוי?!
 
מחלת החייבים לי ומחלת הכאן ועכשיו, הם שורשי הבעיה של “סורר ומורה”, וזה מזכיר כל כך את כל מה שקורה מסביבנו, וכשאני חושב על עצמי, אז איזה מזל שעברתי את גיל 12, ואי אפשר להעמיד אותי למשפט, אתם יודעים מה במחשבה שניה, אולי גם אני לא עברתי את גיל 12…
 
בברכת אלופינו מסובלים, הרבה אורך רוח וסבלנות לכלל ולפרט. שבת שלום!