עולם העתיד

כל פעם מחדש בראש חודש אלול, מגיעה האווירה המלחיצה קצת, מודחקת אבל שם, איפה אני, ובעיקר איך אני יוצא מאיפה שאני, למקום יותר טוב, זה מלחיץ כי: א. אני רוצה באמת להיות יותר טוב, נמאס להרגיש שמדשדשים במקום, כולנו רוצים שינוי, שינוי אמיתי פנימי, כולנו רוצים התקדמות, כולנו רוצים לפעול, להזיע ולהזיז את עצמנו ואת העולם קצת יותר קדימה, זו הסיבה שאנחנו מרגישים בפנים כמו אפרוח שרוצה כבר לבקוע, ופרח שרוצה להיפתח.
 
זו הסיבה הראשונה ללחץ. ויש גם סיבה שניה, שהיא פחות נעימה, וגם הלחץ שמלווה אותה הוא פחות נעים, אפילו קצת מאיים: כל כך הרבה תלוי פה על בלימה, אנחנו, חיינו, בריאותינו, הילדים, ההורים, הפרנסה, עם ישראל כולו, ואנחנו קצת חוששים, גם לו נניח שיש לנו 99.9 אחוז שאנחנו בסדר, אבל בגלל שהכל, ממש הכל, תלוי פה בין שמים וארץ, זו הרגשה לא כל כך נעימה, אנחנו גם ככה ביום יום סובלים מחרדות שונות, לחוצים מבעיות שונות, אז מה באנו להוסיף עוד פחדים ומתיחות, וחוץ מזה שאנחנו ממש לא אוהבים איומים, הם בדרך כלל משתקים אותנו…
 
בפרשה שלנו (שופטים) נחשפת האמת, והאמת היא שזה לא תמיד היה ככה, ההרגשה שכל כך הרבה תלוי במעשים שלנו, לפני הקשר שלנו עם אלוקים, העולם היה נראה אחרת, אנשים הלכו כאן בתחושה שונה, הם חיו פשוטו כמשמעו, בתחושה שבה הכל אבל הכל תלוי בכוחות חזקים מאיתנו, כוכבים ומזלות, שמות של אנשים ותאריכים, קווים בידיים וקלפי מזל, כדור בדולח וקפה שחור משחור, מכשפים ומעלות באוב, רוחות ושדים, וכל מה שקשור אל החלק השחור האפל והמזוויע…
 
האדם חש עצמו מופקר, לרצון כוחות עוורים סתמיים, החורצים את גורלו, בלא שתהיה לו כל השפעה אישית עליהם. זוהי כניעה לכוחות הפועלים בטבע. “תמונת העולם” של אדם זה, היא של עולם קר, אכזר וחסר רחמים, שהוא מיטלטל בו, ונתון לרצונם המוחלט של המזלות למיניהם. זהו עולם, שאין בו מקום לחירות אישית ומוסרית. החתול השחור, המדיום או הכוכבים, הם אלו המכתיבים את אשר יקרה.
 
זו השקפת עולם מסוכנת. היא שוללת כל ערך מן המעשה הטוב. במקום לשפר התנהגות, להיות יותר יעיל, קשוב, אוהב, אכפתי, רגיש, מעודן, חשוב להזהר מחתולים שחורים. ומה אני יכול לעשות נגד המזלות והכוכבים, האם אני יכול להזיז אותם, הרי בקושי אני מצליח לברוח מחתול שחור, זהו עולם חסר שחר, וחסר תקווה…
 
מול עולם האופל של ההורוסקופים, החתולות השחורות, ושאר אמונות ההבל, הגורמות לנו להאמין שאנו אבודים, וכוחות מיסטיים סתמיים עושים בנו כרצונם – קיים עולם האור, שבו קובע האדם את גורלו, על פי מוסריותו והתעדנות נשמתו. בשורת התורה היא, בשורה של שיחרור, של פריצה קדימה, של חופש מוחלט, חרות ממלאכי חבלה ומכל שיעבוד אנושי.
 
זוהי התגלית החשובה, המעשה המוסרי הנכון, המעשה המעדן את הנשמה ומעלה אותה לספירה גבוהה יותר, הינו תעודת השחרור שבידי האדם. השחרור מעול האסטרולוג, מפטפוטי מגדת העתידות, ומן השעבוד לקוראות בכף היד.
 
אומנם יש כאלו שלכל ענייני המיסטיקה שלהם, נאחזים ממקורות תורניים כביכול, לא אוכל להאריך בכל סיפורי הגמרא הקדושה, אבל מכולם עולה מסר חד וברור לא עוררין, שאף אם היה בדברי ההוזים בכוכבים קורטוב אמת, הם בוודאי לא שיקפו את כל האמת. תמיד תמיד, חסד ונתינה ופריצת גבולות האני המצומצם, הביאו ליציאה מחוץ לעולם המזלות וההזיות, את העתיד קובע האדם במו ידיו, חרף הכוחות הפעילים ביקום, ובוודאי חרף אמונות ההבל הממלאות את חלל העולם.
 
יש לכל הקורה בחיי הפרט והכלל, משמעות הכי עליונה שיכולה להיות. העתיד שלנו מופקד בידיים הכי טובות, אצל הבורא, הפועל בתוך המאורעות, שעוזר לכל אחד לעלות ולהתעלות ולהשתנות, להמריא קצת מעבר לעצמו, לפרוש כנפיים של ממש. באמצעותם, ניתנות בידו היכולת והרשות, להתקדם במסלול החינוך הרוחני, ולקבוע בכך כיצד יראה העתיד המזומן לו, מאת ההשגחה העליונה ובהתאם למעשיו.
 
גם אם לדעתך הקוראת בקפה יכולה להגיד לך את העתיד, אני שמח לבשר לך שאין טעם לבקר אצלה, כי אצלנו בבית הכנסת אתה יכול לשנות את העתיד, בשיעור תורה תוכל לבנות אותו, במעשה של חסד תוכל לשנות אותו, ובתפילה תוכל לשפר אותו.
 
אז בואי ובוא לבקר בעולם העתיד אצלנו.