איך משיגים רוח הקודש – חלק ב’

כבר כתבנו בפרשה שעברה, שספר ויקרא הוא ספר הקדושה, לב ליבם של החומשים ולב ליבה של עבודת ה', ספר הקרבנות, שפירושו ספר ההתקרבות והקשר לבורא עולם, ספר ההדרכה להשראת שכינה ורוח הקודש, אז תכלס' איך עושים את זה, ומה הקשר של כל זה לשם של הספר “ויקרא”?
מה זה “ויקרא”? רש”י אומר, שעל בלעם ונביאי הגויים, נגלה עליהם ה' בלשון עראי וטומאה, שנאמר: “ויקר אלוקים אל בלעם”, אבל למשה רבנו בלשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר: “וקרא זה אל זה ואמר”.

ויקר – כולנו יודעים, דבר שקרה במקרה. ויקרא – זה לשון הכנה וזימון. “הקרוא” לסעודה, הוא מוזמן ומוכן לסעודה. משה רבנו מכין עצמו אל הקדושה, 40 יום הוא לא יאכל וישתה כשהוא לומד, הוא ידריך אנשים, יכוון, וישפוט. לכן הוא קרוא ומוזמן לקדושה, כי הוא מתכונן אליה תמיד, אפילו מלאכי השרת קוראים זה אל זה ומכינים זה את זה, לפני שהם משבחים את הקב”ה, אפילו אצלם לשבח את ה', זה דבר שמצריך הכנה כראוי. גדולי המקובלים ומאורי החסידות כותבים, שלפי גודל ההכנה למצוה, כך גודל ההארה וההשפעה ורוח הקודש שנשאב ממנה, המצוה יכולה להתקיים ברגע, מה שיקבע את איכות הקדושה והתוכן שבמצוה, זו ההכנה, מה שיגלה מה אתה מרגיש, ומה התוכן שאתה יוצק במעשה הזה – זו ההכנה.

למה ההכנה כל כך חשובה ומהותית, אם היא לא קשורה לעצם המצוה? דבר שאנחנו אוהבים אותו, אנחנו נהנים להתכונן אליו. לחתונה של סתם מישהו, נקפוץ עם בגדי עבודה, לחתונה של חבר קרוב, נסתדר חצי שעה מראש, ולחתונה של הבן, נכין חודשיים מראש, בגדים ונעלים וכו', כי אנחנו שמחים ואוהבים. וכלל פשוט הוא, שמי שאתה אוהב, בדרך כלל אוהב אותך…

והקב”ה אומר במפורש “אני אוהבי אאהב ומשחרי ימצאוני” (משלי ח, יז). החלק הראשון של הפסוק ברור, רק מה הקטע עם המשחרי הזה שנכנס פה?

שוחר מדע – הוא המבקש מדע ודעת, וכל זה בא מלשון שחר, בוקר, מי שבכל בוקר רץ ומתכונן ומבקש, הוא ימצא אותי, כי זה הסימן שהוא אוהב אותי, בלי זה שלא יספר סיפורים. רב, היה מכה מי שקידש אשה בשוק, מבלי להכין אולם וחופה כדת וכדין, כי אם לא הכנת והתכוננת לחתונה, כנראה שהיא לא יקרה בעיניך… כנראה שאין כאן אהבה… את החלק החשוב עם הטבעת אפשר לגמור ברגע, אבל,

אם יש אהבה, אז לפני שמגיעים לנקודה הזאת, יש הרבה מה להכין ולהתכונן… זה צריך לקחת המון… זה מה שיגלה מה אתה חושב ומרגיש כלפי הצד השני וכלפי נישואין בכלל, כן זו ההכנה, וזה מה שקובע מה התוכן שאתה נותן ויוצק לענין, ומה אתה רואה בו.

וכמו תמיד, אתה היחיד שקובע מה יהיה התוכן, ומהי המשמעות של כל דבר, רק תזכור מה שתתן זה גם מה שתקבל…

אגב כנקודה, מי אוהב את השבת אבא ו… ואת פסח…

אז תגידו לי אתם, יכול להיות אדם שבלי הכנה ראויה, סתם כך, תשרה עליו שכינה, הוא עמד ליד הטרקטור, ובדיוק נחתה עליו רוח הקודש, טוב שלא נחת עליו עב”ם, ואפילו אם יש לו קצת השגה בנסתרות, כנראה שהוא דומה יותר לבלעם, שהכל אצלו “ויקר”, הרבה יותר מאשר למשה רבנו, שאצלו הכל בנוי על ויקרא. רק אם תראו מישהו עמל בתורה, ובעל מעשים טובים, מנחיל ומלמד ומנהיג, יש סיכוי שתמצאו בו קדושה וטהרה שמביאה לרוח הקודש.

אם כן הספר העיקרי העוסק בדרך ההתקרבות לה', שהוא כולו מדבר בענין הטהרה והקדושה, וענייני המשכן והשראת השכינה, קרוי “ויקרא” – לומר לנו שהעיקר הגדול בעניינים אלו לזכות להם, הם ההכנה! כי אע”פ שהשכינה שורה לעולם על ישראל, צריך לדעת שכדי לגלות אותה, צריך הכנות וכלים, יש לזה הלכות, איך נתקדש, איך נטהר, כי יש לקדושה כללים משלה, שמצריכים המון לימוד והכנה, אבל העיקר הבסיסי של כל הכללים האלה הוא, להתכונן… להיות ראויים ומוכנים.

אז איך משיגים רוח הקודש? צריך להיות קרואים, מוזמנים, מוכנים ומזומנים, צריך להתכונן באהבה ע”פ כללי התורה, ומתוך כך תשרה שכינה. וצריך לזכור שגם אז ההכנה שלנו שנרמזת באות א' של ויקרא, היא קטנה וזעירה, לעומת גודל ועוצמת השכינה השורה עלינו. יהי רצון שנזכה לגילוי שכינה, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
֚