לומר לזהב "דַּי!"

אדם אחד פיתח לעצמו אהבה מיוחדת ל…זהב. פעם הלך בדרכו וראה לפניו חנות מלאה תכשיטי זהב. חמדת הזהב התגברה עליו, ולמרות שהחנות היתה מלאה באנשים, נטל מלוא חופניו תכשיטי זהב ושם בתיקו לעיני כל. בעלי החנות והקונים הזעיקו מיד משטרה שעצרה את האיש.

בחקירה, נשאל הגנב: “כיצד זה עלה בדעתך לגנוב זהב לאור יום? לא ראית את כל האנשים?!”.

“אנשים?!” תהה האיש “לא ראיתי אנשים, כל מה שראיתי היה רק זהב”…

רש”י הקדוש כותב שבמלים המופיעות בתחילת הפרשה “ודי זהב”, ביקש משה להוכיחם “על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר 'וכסף הרביתי להם, וזהב עשו לבעל'”.

ויש להבין, מה שייך חטא העגל שהוא מרידה בה' לריבוי הזהב שהיה להם?

מבאר האור החיים הקדוש שכאן רמז משה רבנו את מקור הפגם ואת אופן התיקון, שכן כאשר נעמיק ונברר מה גרם לחטא העגל, נמצא כי הלהיטות לזהב ולהון עמדה בעוכריהם, “שכל ההולך אחר תאות לבו, בטל הוא מעבודת ה', וצריך האדם להסתפק בהכרחי”. וזה רמז משה: “ודי זהב” שיאמר לזהב דַּי.

התיקון איפוא שיסתפק האדם במה שיש לו וישמח בחלקו, “ובזה יטה את לבבו לעבודה העליונה, היא עבודת ה' אלוקים חיים”.

פתאום הוא יגלה שהוא רואה דברים נוספים מלבד זהב וכסף.

הגאון הקדוש רבי מאיר אבוחצירא זצ”ל היה רגיל להמליץ על הפסוק “ולבן וחצרות ודי זהב” – “לבן” רומז למלבושי כבוד, “חצרות”, מרמז לדירת המגורים, “ודי זהב” על הכסף וצבירת הממון, שבשלושת הדברים הללו אין להקפיד ולדקדק. ומי שמכיר את דירתו הצנועה באשדוד, יודע כמה ראויים הדברים למי שאמרם.

בהזדמנות אחרת, התלונן באזני מקורביו בנוסח הפסוק: “לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת” (שמות לא, ד) – אנשים מקדישים את מרבית מחשבותיהם “איך לעשות כסף”… ומיד היה מוסיף לגרוס ולדרוש את הפסוק “אך את הזהב ואת הכסף” (במדבר לא, כב), לאור דברי הירושלמי (ברכות פ”ט ע”א) “אכין ורקין מיעטוין” – יש להמעיט את הלהיטות והרדיפה אחר הכסף…