הרב מאיר גבאי – גלגלי העגלה

בעיירה קטנה חי סוחר, שלבני עיירתו מוצרים היה מוכר, כל אחד מה שבוחר. מבית לבית היה עובר, והזמנות בפינקסו היה צובר. פעם בשבוע היה רותם לסוס עגלה, ונוסע להביא סחורה מהעיר הגדולה.

ביום מן הימים כשהיה בדרכו מהעיר חזרה, ועגלתו מלאה בסחורה. התקדרו השמים בעבים, והחלו לרדת מים רבים. ראה הסוחר כי כלתה אליו הרעה, וזריזות – היא צו השעה. מיד החל להאיץ בסוסיו, אך מאמציו, היו לשוא. גלגלי העגלה הכבדה שקעו בבוץ הסמיך, וכעת להחליט צריך – על איזו סחורה הוא יותר, ומכובדה יתפטר, ובכך על העגלה יקל – היא תתעורר, ותוכל להשתחרר.

החל לעבור הסוחר על הדברים, איזה מוצרים נזרקים ועליהם מוותרים, ואיזה נשארים. חיש הבין שלא יוכל לותר על דבר, כי סבר – ששוויה של סחורתו של ראובן יקר. והמשיך לטעון, כי כליו של שמעון, שווים הון. ואם את משאו של לוי, אשאיר ולא אביא, לדעתי, מה הועילה נסיעתי? הרי שם טמונה כל משכורתי, ומה אביא איתי לביתי?! לפתע נצנץ במוחו רעיון נפלא, אפרק את גלגלי העגלה. הרי הם כ”כ כבדים וגדולים, וכי מה לי הם מועילים?! כך אוריד מהמשקל הכבד, ואת רווחי לא אאבד. עקר הכסיל את הגלגלים מהעגלה, ועד היום מצליף הוא בסוסים ללא חמלה…

לפעמים כשנקלע אדם למצוקה, הפרנסה קשה ודחוקה. מחפש אדם לצמצם בהוצאותיו, היכן הולכות מעותיו, לשווא, ומה מוכרח ומה לא חייב עכשיו. בהוצאות הנאת גופו לא ירצה לקצץ, 'נפש בריאה בגוף בריא' הוא מיד יתפרץ, ואת מעשיו כך הוא יתרץ. והיכן מרגיש את המועקה? דווקא בכספי הצדקה. להפסיק את נתינתם ירצה, וכך יעשה, כדי שאת חובותיו יכסה, ובצילם לא יהיה חוסה. והוא במחשבה, כי עשה טובה, שבכך תבוא לו הרווחה, והוא באמת רק מסלק את הברכה שתביא לו הצלחה.

מסכן אותו כסיל, לתבואתו הוא כחסיל. שאת מצוקתו רק מעמיק, ומצבו ימשיך ויעיק. וכבר אמרו חז”ל אין אדם מעני מן הצדקה, היא לו רפואה ולא חלילה מכה. ואם רואה שמזונותיו מצומצמים, את תרומותיו לצדקה ירים ויזיל מכיסו דמים. ומעות הצדקה- הם בעצם הגלגלים, שאת מרכבת הפרנסה נושאים ומעלים. ומי הוא הטיפש, שאת עצמו הוא מחפש, ואת הגלגלים מפרק ונוטש.