אילן אילן במה אברכך

הלך אדם בדרך עייף רעב וצמא, לקיתון של מים היה כמה. נשא את עיניו וראה עץ גדול ונאה, התקרב ונוכח לדעת שאף צילו יאה. פירות מתוקים אותו מעטרים, ומים רבים תחתיו עוברים. במים את צמאונו הרווה, כאשר איוה. ועל הפירות סעודתו קבע, ואכל ושבע. ויאסור את סוסו אשר עליו רכב, ותחת העץ כרע שכב. ויקץ משנתו בכל כוחו ומרצו, ורצה להמשיך למחוז חפצו, אך בלא כלום א”א לפוטרו, כי הוא עזר לכל דורו, עם כל הדרו. שמח ומאושר, את ההלל עליו גמר, קם ואמר: אילן אילן! אם אברכך בפירות מתוקים, שכולם אליהם משתוקקים. כבר טובים הם מדבש ונופת צופים, וחלב נוטפים. אם אברכך בצל רחב ונאה, כבר נאה הוא בעיני כל רואה. וכל עייף בצלו חוסה, וברכה לבטלה אני עושה. אם אברכך שמעיין תחתיך יעבור, וכל דכפין את הצמא בו ישבור. כבר ישנו תחתיך מעיין זורם, ולאווירה הפסטורלית תורם. א”כ אילן במה אברכך, הרי כל-טוב יש בך, אלא אברכך, שכל הנטיעות שנוטעים ממך, יהיו עושים מעשי עמך, וממש דומים לך. וזאת הברכה, שלא רק באדם עצמו כרוכה, אלא גם לבניו ממשיכה. ויהיו גם הם מוכשרים, נטיעות דומות לשורשים. חכמים ומוצלחים, ובדרך הטובה עולים ופורחים.