אף אחד עוד לא מת מזה

הפרשה מספרת לנו סיפור על רומן קלאסי, סיפור על מלחמה עקובה מדם, משני צידי המתרס, חיילים שצורחים פקודות וחיילים שצורחים מכאבים, זוועות של מלחמה וכיבוש… ובתוך הריחות של הזיעה והדם וכל האפור שחור הזה באוויר, משהו פורח… חיל בודד פוגש נערה אבודה, בשבילו זו מישהי ששנים הוא למד לשנוא… ובשבילה מישהו שעד אתמול היה האויב הגרוע מכל… סיפור של שניים…
 
הוסיפו לסיפור את ההורים והמשפחות שמתנגדות לאהבה, מקובעים בעמדות שלפני המלחמה, והשניים שלנו כואבים את כאבה של חזית חדשה, ההורים האוהבים של אתמול, הם האויבים של היום, מערבולת אדירה בה הופכים אויבים לאוהבים והאוהבים לאויבים, חוסר ההבנה שבין דור לדור, טריקות של דלתות ועזיבות כואבות של הבתים בהם הם גדלו.
 
והשניים האלו, טוענים וזועקים מול ההורים, הגיע הזמן ליהנות מהחיים. מלחמה הרי ניסינו ומתו מזה, אבל אהבה עוד לא ניסיתם, אולי באהבה הכל יפתר, אהבה היא לכאורה ניסוי נטול סיכונים, שהרי אהבה, הרי אף אחד עוד לא מת מזה… ותמונות אחרונות של חתונה, ביו אויב ואוהב, בין חיל בשחור לחיילת בלבן, מול שקיעה מרהיבה על חורבות מלחמה…לא צריך להיות במאי דגול, מספיק להוסיף בנגיעות של מכחול זריחות, שקיעות, נוף ומנגינה עדינה של בטהובן, ויש לנו את סיפור המאה שכל הסיפורים האחרים יחלפו עם הרוח.
 
זהו נפעמתם התרגשתם, יופי בואו נרגע כי עכשיו התורה תיקח אותך אל מאחורי הקלעים… ותמשיך לך את הסיפור שאולי לא כל כך רצית לשמוע… התורה תספר לך שגלגל הסרט עוצר היכן שהוא רוצה, אבל גלגל החיים מגלגל אותך הרבה הרבה יותר קדימה, התורה תספר לך שאין כאן אהבה בכלל, רק מפגש אקראי בין אגואיסטים שבמקרה הולכים לאותו כיוון, הוא שחקן והיא שחקנית, שמשחקים כל עוד זה כדאי.
 
הפרשה נקראת בתורה “אשת יפת תואר” [תיאור היופי הוא פרט לא רלוונטי בעליל, כמו שאני אשאל מה מברכים על תפוח יפה ואדום], כדי להסביר לנו שהסיבה היחידה שאויב נהפך לאוהב, היא היופי החיצוני, אין סיבה אחרת, והתורה מגלה לנו שבסוף תהיה פה כל זוהמה אנושית אפשרית…
 
בבית שכזה, יתפתחו אהבות מעורבבות בשנאות, ילדים מועדפים שיותר נוח איתם, וילדים אחרים, שלא כיף איתם, שמעדיפים להפטר מהם בירקון… אנשים שחושבים שאפשר לעשות כל מה שנעים, כל עוד במבט הנראה לעין אף אחד לא מת מזה, יגדלו ילדים פראי אדם סוררים, שהעיקר אצלהם ליהנות מהחיים, וזה הציר המרכזי של חייהם, הכי חשוב ליהנות, לזלול בשר, לצרוך אלכוהול, לדפוק ת'ראש, להתמסטל להזרק… ואת מי שמפריע לסלק!! ואם לא נוח עם מישהו פשוט לחסל!!!
 
בשיחה גלוית לב שהתקיימה לפני כ-25 שנה בין מפכ”ל המשטרה דאז, לבין הרב ש.י. – אמר המפכ”ל: הקידמה והשחרור המוחלט של כל אדם להנות כאוות נפשו, חשובים לנו מאד. על כן הסכמנו מראש לשלם את מחירה בהתדרדרות מוסרית מסוימת, אבל לא שיערנו עד היכן יתדרדר הנוער, ואיזה מחיר נצטרך לשלם… באלימות וברציחות!
 
ענה לו הרב בסיפור, על בוס גדול שחלש על בנין בין 100 קומות, שהפנטהאוז היה מיוחד למשרדו, בסך הכל למה הוא עובד כל כך קשה, אם לא בשביל להריח קצת ריח פסגות… כמובן שהוא היה מוקף בעוזרים, אבל בכל זאת מדי פעם הוא רצה לראות את הדברים מקרוב, והיה יורד בכבודו ובעצמו לקומה ה-99 [רק עד שם הכבוד שלו נתן לו להגיע], באחד הפעמים, הוא החליט להגיע לקומה ה-99 בהפתעה מבלי שיתכוננו לבואו… הוא פתח את החלון והוציא את הרגל, כולם הסתכלו בו בצורה המתאימה למצב. והוא חייך ואמר, אל תדאגו אני לא מתאבד, חלילה, למה שאשתי תקבל את ביטוח החיים, אני בסך הכל קופץ למטה קומה אחת בלבד, קצת שחרור, אני מתכוון לעצור בקומה המתאימה בדיוק, מעולם לא הגעתי לקומה ה98, הרי אני תמיד שולט במצב, קפיצה קטנה של קומה אחת אף אחד לא מת מזה, תכף אשוב!!
 
אמר לו הרב כך גם אתם חשבתם, שאפשר להשליך את הדעת, השכל והאמונה מבעד לחלון, ושהדרדור יעצור בקומה ה-99 אמרתם לעצמכם קומה אחת הרי אף אחד לא מת מזה…
 
המפכ”ל בזמנו דיבר על ההתדרדרות בסמים ורציחות… על הנוער של אז, מה דעתכם אתם על המבוגרים של היום? לאיזו רמה הגיעו הם? רציחות ברחובה של עיר… וסבא שרוצח נכדים… ואמהות שרוצחות ילדים…? [הרי הידיים של אמא היו מאז ומעולם המקום הבטוח והחמים עלי אדמות!!!] ואיך הכל התחיל, ממשהו שנראה כמו סיפור אהבה? בין סב לכלה אבודה. אם זו באמת כזו אהבה, מאיפה הגיעה השנאה העזה הפסיכופטית, הרצחנית, אל תוך הסיפור הזה?
 
אם קפצנו לרגע מהקומה המאה, באיזו קומה אנחנו נמצאים היום לדעתכם..? רצח של ילדים בידי אמותיהם..? על איזה מספר ללחוץ במעלית, באיזו קומה זה..? או יותר נכון באיזו תהום התהומות זה אמור להופיע..? ואחרי שתענו על השאלה הזאת תאמרו לי בבקשה, לאיזו קומה יגיעו הילדים שלכם, לאן עוד אפשר ליפול, לאן עוד אפשר להגיע..? הרי ההתדרדרות לא מפסיקה… ומה יסתובב פה ברחובות כשהם יגדלו…? התורה מגלה שהתנהגות כזו מולידה באדם אכזריות ורשע, מישהו יכול לענות בכנות כמה כבר מתו מזה, מאז ועד היום..? ואולי אתם יכולים להגיד לי כמה עוד ימותו?
 
אני אישית הייתי משריין לעצמי מקום בג'ונגל, אולי שם אהיה יותר בטוח, לפחות אשמע את שאגת האריה לפני שיטרפו אותי… אבל יש לי עוד מקום לברוח וחוף מבטחים לילדיכם, אז בואו תנו להם מקלט בישיבה רגועה, שיהיו מוקפים בהמון, אבל המון, אהבה פשוטה.