פגישת מחזור

וואוו כמה זמן שלא התראינו עם ידידנו משחר ההיסטוריה, ממש חבר ילדות, מבריאת העולם כמעט ולא נפגשנו, שנים על גבי שנים שלא התראינו, אז הנה אחרי כל כך הרבה זמן, פגישת מחזור בלב המדבר עם… הנחש!
 
אז מה קרה שפתאום הוא קפץ לביקור נימוסים, במה זכינו לכבוד המפוקפק??
 
הסיבה שהוא הגיע, עם ישראל מתלונן על המצב, והטענות כתובות בבלבול שכזה, “כי אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל”, אם אין לחם איך בדיוק הוא מתקלקל? אז האמת שלבני ישראל היה מזון בשפע, המן ירד בקביעות, וגם מים לא חסרו להם, שהרי הבאר היתה מהלכת עימם. אם כן מה היה היסוד לתלונתם? המפרשים מסבירים, היו מים, אבל לא היתה הרגשת ביטחון של כינרת מלאה, היה לחם, אבל הוא לא כזה שאתה רואה את השדה מול העיניים, ויודע שיש לך מספיק אוכל לכל השנה, בקיצור יש הכל, אבל אין רגיעות וזה לא זה…
 
אתם בטח מכירים את המצב, תלונות, לא משנה בדיוק איך למה וכמה, אז ה' שולח את הנחש לביקור ותזכורת, וכך אומר המדרש: למה נפרע מהם בנחשים, כי הנחש אפילו אוכל כל מעדני עולם, אינו טועם בהם טעם כלל, ותמיד הוא ירגיש כאילו אכל חול, שנאמר “ונחש עפר לחמו”, ואלו אוכלים את המן שנהפך לכל טעם טוב שבעולם, יבוא נחש שאוכל מינים הרבה ובפיו טעם אחד, ויפרע מאלו שאוכלים מין אחד וטועמים בו טעמים הרבה.
 
הנחש לא משנה כמה יש לו, הוא תמיד מרגיש שחסר לו, הוא תמיד רוצה יותר, כך זה התחיל בבריאת העולם, הוא מתקנא באדם והוא חייב להרוס, והוא בא עם הטיעון הנחשי ואומר לו, אומנם בראו אותך בעולם כזה יפה אבל מה, אתה עדיין לא אלוקים אז מה זה שווה?! הנחש המסכן באמת מרגיש ככה, לא משנה מה תיתן לו הוא תמיד ירגיש “זיפת” וחצץ, כי נא-חש שאינו חש, הוא לא מסוגל להרגיש וליהנות ממה שיש.
 
חטא עץ הדעת לא היה חטא פרטי או מקרי, אלא הוא מקור החטאים שיסודם הוא, השחתה ומדות רעות שמתחפשות בלבוש של דעת ושכל, כי הנחש לוחש לך כל הזמן: אם נראה לך שהמצב שלך טוב, ושהכל נחמד, זה רק בגלל שאתה מצומצם כזה, הרי בשוויץ לא היית, ואחוזה עם מטוסים ורכבים נוצצים אין לך, אז מה אתה מחייך?
 
והוא ממשיך ללחוש: מה אתה לא מבין שכל אלה שמאושרים בחיים, זה רק בגלל שהם חסרי מעוף וקצוצי כנפיים, אבל אם אתה איש העולם הגדול ורחב אופקים, אתה חייב! פשוט חיייייב!! לסדר לעצמך, חמש פעמים בשנה טיול לחו”ל, פרימיטיבי שלי, מה עוד אין לך את המכשיר החדש? נתקעת בעבר? יאללה תתקדם לוחש הנחש.
 
אל תנסה לספר לנחש על שמחה רוחנית שמיימית, הוא ממש ארצי לגמרי, אין לו בעולמו אלא חומריות ועפר, כי “נחש עפר לחמו”, חומריות נטו בלי טיפת תבלין ורוחניות, גשמי לחלוטין, והתוצאה היא תמיד מרידה בה', הרי אני רוצה יותר ממה שהוא נותן, ואם אני לא אחטוף ואקח מכולם, איך בדיוק אני אצליח לבלוע את כל העולם?!
 
אז איך יוצאים מהחומרנות? איך ניצלים מהארס? מה עושה מי שהנחש פגש אותו? ה' מצוה את משה: “עשה לך שרף ושים אותו על נס”, משה עושה נחש מנחושת וכולם מסתכלים עליו וניצלים. ורבותינו שואלים: וכי נחש ממית ונחש מחיה, אלא כל זמן שישראל מסתכלים ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, מיד מתרפאים.
 
הרפואה תלויה קודם כל בקבלת עול מלכות שמים. אני מקבל את מצבי כנתון מן השמים, שפע הטוב שיש לי, וגם כל מה שאני מרגיש שחסר לי, כולם נתונים מאדון הכל. כך מוציאים את העוקץ מהארס, אי אפשר להיפטר לגמרי מהנחש, הוא בינתיים ממשיך להסתובב לנו בין הרגלים ולעקוץ מדי פעם, הוא ידגיש לנו שוב ושוב את כל הדברים שחסרים לנו, וימליץ לנו להשיג אותם בדרכים שלו, ואנחנו נרגיש שוב שחסר לנו… אבל אז…
 
אם נשתמש בעצה של משה רבינו, אנחנו פשוט נרים עיניים לשמים, נקבל את רצון ה' באהבה, נפרוש כפיים בתודה, על כל מה שברוך ה' יש לנו, וקודם כל נחשוב האם יש לנו על מה להתלונן, ואחרי זה אם נחליט שאכן יש על מה להתלונן, נזכור לאן להפנות את התלונות, במקום לצעוק על השכן, להתעצבן על האשה, ולקלל את המדינה, תזכור שיש אחד יחיד ומיוחד, שהוא רופא והוא מַרְפֵּא והוא עזרה. אז בלי ארס ובלבול, תפילה למעלה, והשתדלות למטה והרבה הרבה ברכה מלמעלה.