Menu

ניקוד וכתיבה

שאל את הרב

ניקוד המילה “הטיחה”

המלה “הטיחה” שרשה ט.ו.ח. וא”כ כבכל הפעלים מגזרת נע”ו, פה”פ רפויה, כלומר הט’ רפויה, וניקוד המלה “הֵטִיחַ” לנסתר, ובכינוי לנקבה “הֵטִיחָהּ”.

לגבי גירסאות אחרות אינני מכיר, ואינני מבין מה ענין לגירסא שייך כאן.

“ראה בעני” – למה הב’ בקמץ?

מכיון שהע’ בשוא קמץ ויש לה דין שוא נע, ולעולם לא יהיו שוואים נעים סמוכים זה לזה.

האם יש כאן שינוי משמעות בין “תפאר” בפתח לבין “תפאר” בקמץ?

לצערנו לא נוכל להעביר את השאלה למרן ראש הישיבה שליט”א (בתקופה האחרונה הוא לא מקבל כמעט שאלות), אבל לגוף השאלה נראה שאין שינוי משמעות בין תפאר בקמץ לפתח, ואדרבא מלת תפאר בפסוק “לא תפאר אחריך” (שכנראה אליו כוונתכם) היתה צריכה להיות מנוקדת בקמץ והשתנתה לפתח, כמ”ש הרד”ק במכלול דף ס’ ע”א.
ואם הכוונה לדון אם יש שינוי משמעות לפי המבטא של החסידים שאומרים אותו כמו שורוק, יש מקום לדון בזה, אך זה לא רק במלה זו אלא במילים רבות.

איך לקרוא את המילה “פיו” בתהילים

לא כך ולא כך אלא עם ו’ בסוף.
(אולי לא הבנתי את השאלה).

כי דגוש או רפה

המלה לא ביתיב, והמלה כי בדגש קל

ניקוד מלת “זמן”

חפשתי וראיתי בקהלת (ג’ א’) ונחמיה (ב’ ו’) שהם בקמץ, אך שם זה בסוף פסוק שכל פתח משתנה לקמץ. אבל במגלת אסתר (ט’ ל”א) ימי הפורים האלה בזמניהם, המ’ בפתח. וזה מגלה שהמלה זמן היא בפתח.

מאמרים

החלום שהתגשם

כשהוא רכון על מחברות חידושיו הפזורות על השלחן,

פרשת חיי שרה – באים בימים

מעשה בחכם שנזדמן לעיר אחת וביקר בבית העלמין שבה. להפתעתו נגלתה לעיניו תופעה מוזרה. על כל מצבה בבית החיים, חרוט היה גיל הנפטר. על המצבה הראשונה היה מצוין: “נפטר בהיותו בן עשר שנים ושלשה חודשים”, על השניה: “בן חמש שנים”, על השלישית: “בן שתים עשרה” וכו’ וכו’. כולם נפטרו בקיצור ימים ושנים. הגדול שבהם היה בן שלושים שנה…

לקריאה

זכר רב – ר’ ישראל אבוחצירא-הבבא סאלי זצ”ל

יחידה בת גלים, זכתה לגדולים, הב ליה ידיה

לקריאה
הצג עוד פריטים
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew