ביטוי האותיות

כ-A עיין מנחת שי קהלת י”ב י”א.

בפשטות כן.

בדוגמא בלטשאצר על כרחנו ששני השוואים נחים, כי כאשר עושים את השוא השני נע (כמו תשמרו) הוא נסמך על ההברה שאחריו, וכאן בהברה שאחריו אין הטעמה. וכמדומה שבלשון הקדש אין מילה כיוצא בה שיש שני שוואים באמצע מילה ואין הטעמה בהברה שאחריו.

כמו ת’ רק יותר עמוקה.

בכלליות באותיות הדומות מנהג התוניסאים לעשות שוא פתח. אבל לגבי הדוגמא שהזכרתם “צללו” יש גירסאות לעשות בשוא פתח אפילו לפי המנהג הנפוץ לעשות בדרך כלל שוא נע. ומכל מקום הקורא כך או כך לא משתבש.

זה תלוי בפירוש הדברים, הגר”א מסביר [וכ”ה במסכת סופרים] שמלת כרעותיה חוזרת על תחלת הקדיש דהיינו יתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה כרצונו בעולם שברא, וכיון שכך היא לא נחשבת אחרי אהו”י

במלה שמרה הקמץ נקרא כמו חולם והשוא הוא שוא נח.

אבל במזמור פ”ו בתהילים תפילה לדוד הטה וכ’ו שם הקמץ נקרא כמו פתח והשוא שוא נע. (אע”פ שלכאורה היה צריך להיות קמץ חטוף ושוא נע)