בחצרות קודש

א. מרן החיד”א בשם הגדולים כ’ שמזכיר את מהר”ם מרוטנבורג והרא”ש. וכן ראיתי בספר אחד שכ’ שהוא תלמיד הרא”ש. אבל שמו לא נודע.

ב. מרן החיד”א בספר שם הגדולים ערך כלבו הביא השערות שונות והסיק שלא נודע מחברו. גם אין ידיעה על התקופה בה הוא חי (כ”כ במבוא לכל בו הוצאת פלדהיים).

חימום ע”י אש הוא חימום חיצוני, ופעמים רבות אדם מרגיש שחלק הגוף שכנגד המדורה מתחמם, בעוד שאר הגוף עדיין קר.

לעומת זאת הבגדים שומרים על חום הגוף, ולכן כאשר אדם מכוסה כראוי הוא מרגיש את החום היטב.

• רבים וטובים עמדו על שאלה זו, ויש ב’ תשובות עיקריות, א) חכמי ספרד בענוותנותם לא ראו עצמם ראויים לחבר ולהדפיס חיבור משלהם סביב הש”ע. ב) לא היו מצויים בתי דפוס בארצות המזרח, ולכן גם מה שנתחבר אבד בד”כ בצוק העיתים.
• מעט החיבורים שכן זכו לראות אור מרבני ספרד על סדר הש”ע, אכן מהווים ספרי יסוד חשובים, דוגמת הפר”ח והשו”ג והמאמ”ר. דוק ותשכח.

אפשר לעשות חשבון כזה, עיין בקונטרס סולת נקיה ממרן שליט”א ועשיתי אותו (ואכמ”ל) ויצא לי שבשנת ב”א תתנ”ד שבועות היה ביום רביעי.

אך אין פירוש דברי חז”ל שיוולדו באותו יום בשבוע שנולדו אלא באותו תאריך.

מנהג הספרדים לומר בחיריק, כמו מאירי, אשיר”י, גם כאן היינו צריכים לומר מרדכַיִי, ובגלל הקושי אומרים מרדכִי.

מהר”ן מברסלב ע”ה היה באיסטנבול בעלותו ארצה, והרבה מחכמי אשכנז עברו דרך תורכיה בדרכם לארה”ק, וכנראה שמזה שהיו מצויים אצלם הרבה ספרי חסידות ובפרט ספרי ברסלב (כמו ספר המדות ולקוטי עצות) ועוד).

מאש”כ הגרי”ח שחי בבל ולא הגיעו לשם רוב ספרי החסידות, ובקושי ספרי השו”ת של חכמי אשכנז היו משיגים אחד מעיר. כך נראה לענ”ד.