כסא רחמים שלי – הרב ששון טרבלסי שליט"א

קצת רקע

נולדתי במושב תלמים למשפחה ברוכת ילדים, כשאני הילד האחד עשר מתוך חמשה עשר אחים בפ”י. הורי עלו ארצה כילדים עם הקמת המדינה, ומשפחותיהם התיישבו במושב תלמים בשכנות. לימים, השכנים “השתדכו” וכך הוקמה משפחתנו. התגוררנו בין בתי הסבים משני הצדדים, כשתמיד המסורת וההנהגה הרבנית התוניסאית מרחפת מעל. בילדותי היינו משתתפים מספר פעמים בשבוע בשעורי התורה של מורי ורבי רב המושב הגאון הרב נסים טרבלסי זצ”ל, כך שכל מנהגי העדה, טעמי המקרא, קריאת משלי, אזהרות, איוב ועוד היו מוכרים לנו כבר מילדות.

היכרות ראשונה עם הישיבה

בילדותי, במסגרת שיעורי התורה אצל רב המושב, שמענו ממנו רבות על הישיבה ועל גדולת רבניה, ואבי שיחיה הקפיד כבר אז להגיע מדי שנה להילולא השנתית, דבר שעורר בו רצון עז לרשום אותי לישיבה והשיחות על כך בבית היו רבות.

לימים, הגיעו פעילים של “לב לאחים” בחופש הגדול, וערכו בישובים הסמוכים רישום ילדים לישיבות תורניות. ממושב הסמוך לתלמים שלחו אותם משום מה דוקא למשפחתנו. הם מצאו אותנו משחקים במגרש הכדורגל, ואני הפניתי אותם לבית הורי. הפעילים פנו לאמי ושאלו בחיוך: האם תסכימי לשלוח את ילדייך לישיבה? היא לא היססה לרגע וענתה: כן! אבל רק לישיבת “כסא רחמים“. וכך קרה שאני ואחי הגדול מנהל המתיבתא הרב יאיר שליט”א נרשמנו למתיבתא והתחלנו את המסלול. אולי זו ההזדמנות להכיר טובה לאותם פעילים שליוו אותנו עד לקליטתנו בישיבה. הם גם דאגו להסיע אותנו למבחן ועוד. (אגב, כשבבית הספר שמעו שאני עוזב לישיבה, המנהל חייג לאמי ע”ה וניסה לשכנע אותה לוותר על הרעיון, וב”ה שלא עלתה בידו).

זכרונות ראשונים

כשהגעתי לישיבה, הרגשתי מין חלישות הדעת, מכיון שהגעתי ממושב ועוד למדתי בבית ספר ממ”ד, לעומת חברי ה”עירוניים” שלמדו בבתי ספר חרדים…

אני זוכר את היום הראשון שלי בישיבה. הורי ליוו אותי ואת אחי הגדול רבי יאיר שליט”א לישיבה. לאחר זמן מה הגיע הגאון הרב צמח מאזוז שליט”א ושוחח עם אבי. אני מאוד נבהלתי ולא ידעתי מה חושב הרב על אבי שהופיע בפשטות תוניסאית מושבניקית עם כיפה סרוגה, ללא זקן וללא גינונים מתאימים. מהר מאוד הוברר לי שבישיבה אין משוא פנים חלילה, ורבניה רוחשים כבוד לכל אדם.

התחלתי את לימודיי בשנת תשמ”ו במתיבתא כתלמיד בכיתה ז', לאחר כחודש הקפיצו אותי לכיתה ח' וכך קרה שעשיתי בר מצוה בשיעור א' ישיבה קטנה… לאחר מכן המשכתי בישיבה גדולה, ולאחר נישואי המשכתי במסגרת הכולל עד שנת תשס”ד.

תורה שלמדתי באף

המבחן החודשי בבקיאות בראשותו של הגאון הרב משה חורב זצ”ל היה עבורי רגע השיא בכל חודש. זה לווה תמיד בשבוע לחוץ מאוד הגדוש בשינון למבחן. לאחר בדיקת המבחן, היינו מקבלים את מחברת הבחינה בצירוף חידודי לשון עם ציוני מקורות של הרב משה חורב זצ”ל.

ציון-דרך

כמי שגדל בישיבה במקביל להתפתחותה, אני זוכר את היום בו סיימו לצפות את בניין הישיבה בשיש ולאחר מכן את בניית המבנה של ישיבה גבוהה ולאחריו את הבנין הימני של חדרי הפנימיה. אני זוכר את היום בו הוקם התלמוד תורה בשכנות, ואת המאבקים על מתחם בית הספר לבנות ותתפלל חנה והקמת הסמינר. למעשה, כל שלב בהתפתחות הישיבה היווה עבורי ציון לעוצמתה ההולכת וגדלה.

דמות מרבני הישיבה שהשפיעה

יש לי כבוד עצום והערכה רבה לכלל רבני הישיבה, אך אם אצטרך לבחור במי שהשפיע עלי באופן אישי, אז מבחינתי זהו הגאון הרב צמח מאזוז שליט”א. כשהייתי בשעור א', הייתי קטן מכולם והוא העניק לי את מלוא תשומת הלב וטיפח אותי בדגש מיוחד. הוא יכול היה לשבת ולהקשיב לי בקשב רב גם במשך שעות תמימות. הגדולה שלו, לדעתי, היא הקשבה לכל אחד, גם לקטני תלמידיו.

חבר מימי הישיבה שהשפיע

אני אדם חברותי מטבעי והתחברתי לכולם. אני חייב לציין את חברַי לחדר השינה שבמשך שנים השפיעו עלי מאוד: הרב יעקב כהן הרב חיים ברגיג והרב יצחק נחום שליט”א.

ת”ת כנגד כולם

כשהייתי בחור בישיבה, הקמתי עם חברים את הת”ת לבחורים תחת הנהגתו של המשגיח הגאון הרב מיכאל סגרון שליט”א, וחוללנו מהפכה של ממש בתחום ההלבשה והרווחה לבחורים. את העניינים הכספיים ניהל ידידנו רבי ישועה מאזוז שליט”א (מסתבר שאת ההתמחות וההכשרה שלו הוא עשה אצלי….). בזמנו, המשקפיים היו מצרך יקר מאוד, והייתי מסיע בחורים לרכוש בזול בפתח תקוה אצל יהודי שסייע לנו. בחתונתי הוא הביא לי מתנה יקרה מאוד. לאחר החתונה שוחחתי אתו והודיתי לו על המתנה, והוא ענה שיש לו הערכה להשקעה העצומה שלי למען החברים.

זכרונות ממעגל השנה בישיבה

כל מוצ”ש היה מגיע רב לדרוש. בדרך כלל זה היה זה הגאון הרב צמח מאזוז שליט”א או הראשון לציון הרה”ג שלמה משה עמאר שליט”א. גם כיום במוצאי שבת אני נזכר בדרשות הללו עם הסיפורים בעלי המוסר והחן המיוחדים.

עוד זכור לי במיוחד מעמד קריאת הקינות ותיקון חצות בימי בין המצרים. כיום בקהילתנו בכפר סבא אנו קוראים את הקינות בלחנים של הישיבה.

זכרון מתוק מהישיבה

זכיתי ללמוד מוסר בחברותא עם מורנו הרב צמח שליט”א, דבר שקרבני אליו מאוד וכמובן שחיזקני ברוחניות.

תמונה שלא תשכח

בחתונה של ידידי הרב יוסף וזאן שליט”א מהר”מים בישיבה. זה היה לילה לאחר הבחירות לעיריה, בהן רשימת “הן” בראשות מרן ראש הישיבה גרפה שלשה מנדטים בניגוד לכל תחזית. השמחה היתה עצומה והריקודים לא פסקו עד שעה מאוחרת.

רגע של סיפוק

בשנים בהן למדנו עיון אצל מרן ראש הישיבה, היינו גם לומדים אחר הצהריים הלכה, כשבכל יום ראשון למדנו “שאגת אריה”. יום ראשון אחד בשעור הבוקר הקפיד מרן על הבחורים שלא הכינו היטב את השעור, והשיעור הסתיים בתחושה לא נעימה. בשיעור ב”שאגת אריה” שהתקיים אחר הצהריים, למזלי היה זה תורי לקרוא ולהסביר את הנלמד. מתח שרר בכיתה משעה שמרן נכנס. מרן שאל מי קורא? השבתי שאני, והתחלתי לקרוא ולהסביר את השעור. במשך שעה ארוכה אני קורא ומסביר ומרן לא מעיר לי דבר. בסיום השעור שיבח מרן מאוד את ההכנה לשעור.

רגע שלא יימחה

הבשורה המרה על פטירת מורנו הרב משה לוי זצ”ל. למעשה, לא זכיתי ללמוד אצלו, מכיון שהיה לו עקרון ללמוד נושא אחד לעומק במשך שלוש שנים לפחות ולא להחליף כיתה כל שנה. כך יצא שמי שלמד אצלו לא למד אצל יבלח”ט מרן ראש הישיבה שליט”א או אצל המשגיח הרה”ג מיכאל סגרון שליט”א (אני למדתי אצל מרן ראש הישיבה). אך גאונותו של הרב היתה ידועה לכל וגם רבני הישיבה רחשו לו כבוד והערכה עצומה.

כולם ידעו שהרה”ג משה לוי זצ”ל חולה, אך הוא היה מגיע ללמד למרות הכל עד סמוך לפטירתו. אני זוכר שזה היה בשעת ארוחת הבוקר, הייתי בחדרי, כשלפתע בחורים החלו לרוץ ולספר שהרב נפטר. פרצתי בבכי ללא מעצורים על גדול כזה שנפטר בפתאומיות והדור החמיץ אותו.

רגע של אכזבה

ההפסד בבחירות האחרונות היה צורב מאוד. הרגשתי שכוחות שליליים ניצחו אותנו ואיני מכוון לאף מפלגה. מרן שליט”א אמר בבירור שהמטרה היא להציל את העולם היהודי ולהביא את אותם קהלים שנטשו את המפלגות האחרות לטובת עם ישראל. ועם היוודע התוצאות הרגשתי שבור. כיום, כולם רואים כמה מרן ראש הישיבה צדק, ושהציבור בישראל מחפש הנהגה ספרדית עממית כמרן ראש הישיבה.

רגע של התפעלות

זכורני ואני מניח שרבים זוכרים את הכנס שהיה בחדר האוכל בישיבה במעמד מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל ולהבדיל בין החיים מרן ראש הישיבה שליט”א, שבו ידידי שהיה חברותא שלי בשעור א' ישיבה קטנה הגאון הרב בנימין אליהו מאדאר שליט”א נשא דברים, והביא ראיה לדברי מרן הרב עובדיה זצ”ל. מרן הרב עובדיה זצ”ל התפעל מאוד, וקם וסטר לו סטירות רבות של חיבה.

שעה של קורת-רוח

הילולא שנת תשנ”ז, בה קבלתי יחד עם חברַי תעודת “יורה יורה” חתומה בידי גאוני ישראל: מרן הרב עובדיה זצ”ל, הגאון רבי נסים כהן זצ”ל ולהבדיל מרן ראש הישיבה שליט”א והראשון לציון הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט”א ועוד. בשבילי ובמיוחד בשביל הורי, היה זה רגע מכונן.

רגע אישי עם מרן ראש הישיבה

מרן היה צריך להגיע מדי פעם לחיפה לטיפול רפואי, ואני הייתי מסיע אותו (אז ר' עובדיה הי”ו עדיין לא מונה לעוזר הרב). חלפו שנים והתארסתי בשעטו”מ. הזמנתי את מרן לאירוסי שהתקיימו באשקלון, ולשמחתי הרבה הוא הגיע. כשקרב מועד החתונה, נגשתי אליו להזמינו והוא השיב לי: “יש לי הכרת הטוב אליך ולכן הטרחתי את עצמי באירוסין עד אשקלון. הדבר מאוד קשה לי ואבקש ממך שתוותר על נוכחותי בחתונה”. באין ברירה הסכמתי… אבל תמיד הדהדו בי המלים: “יש לי הכרת הטוב”.

'כסא רחמים' בשבילי

הבית שעיצב את דמותי וחיי הן בגשמיות והן ברוחניות.

המיוחדות של הישיבה בעיני

לדעתי מה שעושה את הישיבה מיוחדת יותר, זה שלמרות שהיא נתפסת כישיבה מגדרית מאוד, היחס לשיטות אחרות הוא מאוד פתוח, הוגים בה מתורת כל רבותינו בלי שום הבדל, ולומדים בה מכל העדות ואפילו אשכנזים.

השפעת הישיבה ביום-יום

במסגרת עבודתי אני נפגש עם אישים רבים שאינם שומרי תו”מ ואין להם תמיד מושג ברזי הרבנות בישראל. תמיד אני מתפעל לראות איך הם רוחשים לי כבוד עצום בגלל השיוך לישיבה ולמרן ראש הישיבה. כיום, השפעת הישיבה היא לא רק במעגל הבוגרים אלא ברמת כלל ישראל. למעשה, כשהכרתי את הישיבה היא היתה בית, כיום הישיבה היא מדינה!!!

אמירה שהותירה רושם

בשנת תשנ”ז היינו לאחר מבחני ה”יורה יורה”. רוב חברי הכיתה התחתנו, ואני 'חיפשתי את עצמי'. יום אחד הגיעה קבוצה מכפר סבא לחפש “בעל קורא” מהישיבה. העניין התגלגל והם נפגשו אתי והסכמתי, רק התניתי זאת באישור מהרה”ג צמח מאזוז שליט”א מנהל הישיבה. הם השיבו לי שיש אישור. לאחר מספר ימים ניגשתי אל הרב לשאול אם אכן יש אישור, ותשובתו היתה קצרה: “לך, אני מרשה!“. אמירה קצרה ששלחה אותי לבנות את עתידי בכפר סבא.

משהו שיש היום ופעם לא היה

לימוד מסכתות בבקיאות בלי קשר ללימודים הרציפים בישיבה העמוסים ממילא. אני רואה את בני ציון שיחי' שהוא לומד כיום בשעור ב' ישיבה קטנה, והוא וחבריו מסיימים מסכתות רבות ונבחנים עליהן. זהו דבר נפלא מאוד.

מה היית רוצה לראות בישיבה שאין היום

יותר בחורים שיוצאים לקרוא בתורה ולמסור שיעורי תורה בערים שכנות. זה מוסיף רבות לבחור ולאישיותו, וההשפעה בערים אלו היא עצומה. כמי שמתגורר בעיר חילונית אני יודע “כמה גדולים מעשי חייא”.

תפקידים בישיבה

שימשתי כמדריך במתיבתא ולאחר מכן גם לימדתי שם תקופה, וכן הייתי מלמד שעור א' ישיבה קטנה בקיאות בסדר ג'. בתפקידיי בישיבה הרגשתי שאני מעצב את אופיי.

אשרי עין ראתה

מעמד האלפים בגני התערוכה בהילולא השנתית. כמי שמלווה זאת מקרוב, אני מתרגש כל שנה מחדש. לא אשכח את הפעם הראשונה שההילולא עברה לגני התערוכה. השאלה הגדולה היתה האם נצליח למלא את האולם. גם ההפסד בבחירות שנה קודם, לא הוסיף לביטחון העצמי. הערב התחיל והלחץ היה עצום. אני הייתי בבמה ומלמעלה אתה לא בדיוק מבחין עד כמה האולם מלא. אני זוכר שאיש ההפקה שניצב לידי, ניגש אלי וסיפר לי על האלפים שצובאים על הפתחים וממלאים את האולם. באותו רגע הרגשתי צמרמורת שנתנה לי כוחות עצומים להנחיה בערב שהיה מוצלח מאוד.

דמות מופת מהדורות הקודמים

הגאון רבי בוגיד סעדון זצ”ל היה מגיע רבות לישיבה ושוהה בה. אני זוכר כבחור איך הייתי נהנה להתבונן בו, בהליכותיו הצנועות, בדיבורו ובתפלתו. הוא פשוט קרן אור וקדושה.

כמו כן הגאון רבי ינון חורי זצ”ל שזכיתי ללמוד אצלו בשעור ג' ישיבה קטנה. הוא היה ספר מוסר מהלך. כתב ידו הידוע, צניעותו הרבה וחכמתו המופלאה נחרטו בי. קרה ובשעור ג' הייתי צריך לעבור ניתוח ביד בשל חבלה שנגרמה לי, ולצערי היתה שביתת רופאים ארוכה מאד. כשהסתיימה השביתה, נקבע לי מועד לניתוח וניגשתי לרבי ינון חורי זצ”ל לקבל ברכה. הוא התעניין בי, התבונן בידי וברך: “בעזרת ה' לא יעשו ניתוח”. הגיע מועד הניתוח ואושפזתי מבעוד יום. בבוקר הניתוח הכניסו אותי לטשטוש, וכשהתעוררתי נאמר לי כי הרופא החליט ברגע האחרון לא לנתח אלא להסתפק בפיזיותרפיה.

משהו שאולי לא יודעים עלי

בניגוד לרוב הבחורים בישיבה שמתחתנים מוקדם, השידוך שלי התעכב, ונישאתי רק בגיל 27.5. השדכנים שלי היו הרה”ג ר' צמח מאזוז שליט”א והרה”ג ר' יצחק בוכריץ שליט”א.

קשר כיום עם הישיבה

הקשר עם הישיבה ורבניה הוא רציף וכמעט יומיומי. אני מנהל את ארועי הישיבה (הילולא, הקבלת פני רבו, שבת נגידים וכו') בהתנדבות מלאה יחד עם רבי עובדיה מאזוז שליט”א. במסגרת זו אני נהנה משעות רבות של שהייה במסגרת הרבנים והישיבה. כמו כן, בשנים האחרונות צורפתי להנהלת העמותה, שזה כבוד גדול עבורי.

מפעל חיים

הקהילה המדהימה שלי בכפר סבא “אהל יעקב ולאה”. כזכור, הם קיבלו אותי כבחור רווק וגידלו אותי פשוטו כמשמעו. העניקו לי רבות והעצימו אותי. על כל גרם השקעה מצדי, הם העניקו לי קילו של אהבה, וכך נוצר חיבור של קהילה תורנית מהמובילות בכפר סבא. לאחר נישואי התגוררתי בכפר סבא, וכשהילדים גדלו עברתי לבני ברק, אך לא ויתרתי והמשכתי לשבות בכפר סבא בקביעות. למרות שהשכר שקיבלתי לא הספיק לכסות את הוצאות השכירות, אני ואשתי הרגשנו מעין שליחות ואהבה עצומה לקהילה והמשכנו. למעשה, במשך למעלה מעשר שנים הייתי מוציא כסף מכיסי כדי לשמור על קשר עם הקהילה הזו. לימים, זה מה שהביא אותי לתפקידי כיום – ראש המועצה הדתית בעיר מזה 6 שנים.

תקוה

שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו ובאו לך. גדלותו של מרן ראש הישיבה נישאת למרחוק ולמפורסמות אין צריך ראיה. תקוותי שהדבר ימשיך ויתעצם להגדלת התורה ולהאדרתה.