בדרך השם

נראה שיותר טוב ללמוד את הגמ’ ועליה את הב”י, וכן ברמב”ם להצמד אל הרמב”ם של הסוגיא (לפי המצויין בעין משפט נר מצוה).
כשלומדים בית יוסף א”צ לפתוח את הגמ’ אא”כ משהו לא מובן.

כדאי להשקיע בעיון. בעיון צריך ללמוד איך ללמוד, וכדאי כמה שיותר מוקדם, ואילו בקיאות שזה רכישת ידע אפשר תמיד בכל מקום ובכל זמן.
לגבי לימוד טור ובית יוסף, מומלץ מאוד לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א. איך לומדים? קוראים את הטור, ועליו את הב”י, מי שיודע ללמוד גמרא, אין שום סיבה שיתקשה בלימוד בית יוסף. וכדאי מאוד בשעה שלומדים לשים לב לסגנון הפסיקה של מרן הב”י, כך לומדים לפסוק הלכה.

לא ידוע לנו דעת מרן ראש הישיבה שליט”א בזה במפורש, אך בכלליות אין התנגדות לזה, רק שיש לדעת שלא כל הדרכה מתאימה לכל אדם, ולא לקחת כל דבר כהלכה למשה מסיני.
ספר דרך הקודש של הרמח”ל, לא ראיתי.

א. ברור שאין לקרוא מה שמכשיל ומרחיק מעבודת ה’. אמנם אחר שאדם מרגיש שהוא חזק, טוב לקרוא, וגם זה במדה ובמשורה.
ב. יש לעונש מטרה של הרתעה. מכל מקום אדם שכבר התחייב בעונש, כגון שהתחייב סקילה, נותנים לו את העונש גם אם חזר בתשובה, והטעם הוא פשוט כי אם העונש יתבטל כל פעם שאדם יחזור בתשובה, נאבד את ההרתעה מהעונש ולא הרווחנו כלום.
מאידך יש גם מירוק של החטא, וזה יכול לבא גם בסתם יסורים ולא בדרך של עונש.

כמובן את הסגולה הטובה ביותר את עושה, להתפלל. וכמה שהתפילה תהיה מכל הלב, תעלה רמת הסגולה.
יש לקשור נעימות והרגשה טובה לכל עשיית המצוות, לא להלחיץ או להבהל חלילה, בפרט בשבת כדאי לתת כמה שיותר הרגשה טובה ונעימה, ועל ידי זה תגרם התקרבות בעז”ה.
כדאי מאוד להתייעץ עם ארגון הידברות ולהיות בקשר עם המדריכות שיש להם, הם עוסקים הרבה בנושאים אלו, ויכולים לעזור.

בהצלחה רבה.

אם יש לכם שמחה מזה בודאי שתוכלו לעשות סעודת מצוה על זה. לגבי שמיעת שירים בסעודה כזאת בספירת העומר או בבין המיצרים תלוי במחלוקת שנזכרה בתשובה הקודמת אם זה פוטר בכורות בערב פסח.
לגבי קדיש של סיום, אין מניעה הלכתית לומר אותו, גם אם נאמר שאין זה נחשב סיום.