בדרך השם

יש ספר מסורת המסורת של ר’ אליהו בחור, וכן יש ספר מבוא המסורה של ר’ יוסף קלמן.

אולי אין לזה מקור, אבל טוב לעשות כן, ויש בזה סימן טוב.

נראה שיותר טוב ללמוד את הגמ’ ועליה את הב”י, וכן ברמב”ם להצמד אל הרמב”ם של הסוגיא (לפי המצויין בעין משפט נר מצוה).
כשלומדים בית יוסף א”צ לפתוח את הגמ’ אא”כ משהו לא מובן.

כדאי להשקיע בעיון. בעיון צריך ללמוד איך ללמוד, וכדאי כמה שיותר מוקדם, ואילו בקיאות שזה רכישת ידע אפשר תמיד בכל מקום ובכל זמן.
לגבי לימוד טור ובית יוסף, מומלץ מאוד לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א. איך לומדים? קוראים את הטור, ועליו את הב”י, מי שיודע ללמוד גמרא, אין שום סיבה שיתקשה בלימוד בית יוסף. וכדאי מאוד בשעה שלומדים לשים לב לסגנון הפסיקה של מרן הב”י, כך לומדים לפסוק הלכה.

לא ידוע לנו דעת מרן ראש הישיבה שליט”א בזה במפורש, אך בכלליות אין התנגדות לזה, רק שיש לדעת שלא כל הדרכה מתאימה לכל אדם, ולא לקחת כל דבר כהלכה למשה מסיני.
ספר דרך הקודש של הרמח”ל, לא ראיתי.

א. ברור שאין לקרוא מה שמכשיל ומרחיק מעבודת ה’. אמנם אחר שאדם מרגיש שהוא חזק, טוב לקרוא, וגם זה במדה ובמשורה.
ב. יש לעונש מטרה של הרתעה. מכל מקום אדם שכבר התחייב בעונש, כגון שהתחייב סקילה, נותנים לו את העונש גם אם חזר בתשובה, והטעם הוא פשוט כי אם העונש יתבטל כל פעם שאדם יחזור בתשובה, נאבד את ההרתעה מהעונש ולא הרווחנו כלום.
מאידך יש גם מירוק של החטא, וזה יכול לבא גם בסתם יסורים ולא בדרך של עונש.