Menu

בדרך השם

שאל את הרב

תיקון עוונות

ו’ מנחם אב התשפ”א

צדיק! עיקר התיקונים היא התשובה האמיתית בכל לב.

אלא שאעפ”כ כתבו בספרים הקדושים לעשות תעניות, כדי לסגל את הגוף.

ובדורות האחרונים הקילו הפוסקים גבי התעניות והפחיתו מהם הרבה, כי הדורות חלשים ואי אפשר כמעט לעמוד בכל אותם התעניות, כי אינם עיקר.

ולכן אתה שקשה לך להתענות, אסור לך להתענות מחמת חלישות גופך, אין לך להתענות. והתיקון לעוונות אפשר שיהיה ע”י צער אחר שאפשר לך, כי התכלית בזה לצער את הגוף והתאוה שגרמה לעוונות. על כן אפשר שיעלה לך כתענית בדרכים אחרות, כגון אם אתה אוכל מאכל טעים לך הרבה, תעצור באמצע ואל תגמור אותו (ותניח אותו לזמן אחר), כי ידוע מ”ש בשם הראב”ד שזה עולה כמו תענית ויותר מזה, כי עוצר את תאוותו באמצע תקפה. או כשיש לך הנאה גדולה באיזה ענין אחר, כגון לאכול גלידה טעימה, או לשתות מים קרים ביום חם מא’ד, ואינך עושה זה, ה”ז כמו תענית ואפשר שיותר מזה.

כמו כן אם אתה לומד, אל תפסיק באמצע הלימוד גם לדבר שרצונך לעשות מאד לעשות, רק תגמור הענין ואז תפסיק, וכיוצא בעניינים אלו.

גם תרבה בצדקה כפי כחך, כי צדקה תציל ממות, וחטאך בצדקה פרוק. וכן תתנהג במדת הענוה כי בזה אתה נעשה מרכבה לשכינה הקדושה והוא תיקון גדול, וגם תזהר בשמירת השבת בדקדוק, בלא להקל כלל. וכמו שכתב מרן החיד”א, כי תחת אשר הרבה פש”ע, ירבה שפ”ע והוא ר”ת שבת פיזור (צדקה) ענוה. ובזה יערב ויבושם לך בעזהי”ת.

מדוע איני רואה ברכה בעמלי

פרשת המן היא סגולה יקרה לפרנסה בשפע בעזהי”ת.

אך לענ”ד יש לשים לב לכמה נקודות.

א. שהמשא ומתן יהיה באמונה. ובפרט במקצועך יש ליתן את הדעת שאם ידעת והאיש שמבקש ממך יצוג, אינו זכאי ואינו דובר אמת, אסור לך ליצגו. ויש לעבוד רק בדברים המותרים והישרים.

ב. לשים לב לאיסור ריבית, שבעוה”ר היום נעשה מזולזל מאד וכמעט ולא נודע איסורו. ורבים רבים הם במינוס-חובה בבנק, וסומכים כביכול על “היתר עיסקא” שיש לבנק, בשעה שיודעים שבאמת אין לוקחים הכסף לא לעסק ולא לעיסקא, רק למחית הבית וכיוצא.

ג. לברך ברהמ”ז בכוונה ובשמחה, וכן שאר ברכות ההנאה.

ד. לכבד את האשה בדיבור ובמעשה ולקנות לה כל צרכה מה שאפשר לשמחה.

ה. להקפיד על מעשר, ואם קשה בגלל החובות, אפשר להוציא קודם כל ההוצאות הנצרכות, וממה שנשאר יפריש.

ולא להתיאש, וגלגל הוא שחוזר בעולם, היום אתה בדוחק ומחר בעזהי”ת יהיה בריוח גדול. וה’ כל יכול.

איך מבדילים למעשה בין עומק הפשט לפילפולים?

  • כל מה שנכנס יפה בכוונת המחבר, ומתקבל היטב בזסברא – הרי זה פשט טוב וישר.
  • ומה שאין הלב מעיד על אמיתתו – יש להתרחק ממנו.

אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין מלמעלה

אכן מצער מאוד לשמוע על המעשה אשר לא יעשה, תתחזקו באמונה שהתועלת והנזק ביד הבורא כמו שכתבתם בתחילת דבריכם, ויה”ר שבניכם ימצא בקרוב את זיווגו משורש נשמתו, “ואמר ביום ההוא אודך ה’ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני”.

אימוץ ילד כסגולה להיפקד וחיזוק באמונה

עם כל הכבוד לזוג המקפיד במצוות, וכי הם יותר טובים מהחזון איש או מהרבי מלובאווייטש שלא זכו בילדים עד יום מותם?!

לאף אחד אין הסכם חתום עם הקב”ה שכאשר יקיים מצוות יקבל ילדים. אנחנו מקיימים את המצוות כי כך נצטוינו, ומתפללים אל הקב”ה שיעשה הטוב בעיניו, ולא יביאנו לידי נסיון.

עם זאת לעולם לא אבדה תקוותינו, ואסור להתייאש. יש להתחזק בשלום בית, ובנתינה לזולת, וכאשר יחליט הקב”ה שהם ראויים, יפתח להם את אוצרו הטוב.

שמעתי על הרבה זוגות שהחלו לאמץ ילד, (אחרי התייעצות הלכתית, כמובן) ולאחר מכן נפקדו בצורה מופלאה בכמה ילדים ביולוגיים. לענ”ד כדאי לנסות את זה (וזה בדרך כלל עוזר גם ביחסי הזוגיות, ומוריד את המתח) ולזכור שאימוץ – אין פירושו יאוש (חס וחלילה), להיפך -אימוץ נותן תקווה, בשורות טובות בקרוב בעז”ה.

 

נוסח הי”ג עיקרים המודפס בסידור הספרדי ביחס לנוסח האשכנזי

העברתי את השאלה לאחד מאברכי הישיבה החפץ בעילום שמו, וזו תשובתו:

סדרם של העיקרים אינו עקרוני כ”כ (למרות שגם הוא עשוי בכוונה), והראיה שבהלכות תשובה (פרק ג’ הלכה ו’ ואילך) מונה הרמב”ם את כל אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ושם מקדים הרמב”ם את העיקר “יודע מחשבות בני אדם” לפני העיקרים “שהתורה נתונה מן השמים” ושלא תשתנה.

לעומת זאת בנוסח האשכנזי ישנם כמה שינויים ממה שהתכוין הרמב”ם:

בעיקר הראשון: והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, הרמב”ם לא התכוין אלא שכל המציאות אינה באה אלא מכח מציאותו לאפוקי מדעת כמה מחכמי יון שסברו שקיום העולם מוכרח מצד עצמו, עיין ברמב”ם בראש ספר המדע (יסוה”ת פ”א הלכה א’- ג’) ובהלכות תשובה שציינתי, ובפירוש המשניות שציינתי. ולא בא הרמב”ם לומר שכל מעשי בני האדם וכיוצא בזה, הכל בגזרת השי”ת, ואדרבה לדעת הרמב”ם זה נוגד את עקרון הבחירה החופשית.

בעיקר השני: והוא לבדו אלקינו וכו’. יש כאן עירוב עם העיקר החמישי.

בעיקר הרביעי: והוא אחרון וכו’. זה אינו חלק מהעיקר. ובפירוש המשניות שציינת כתב הרמב”ם: והיסוד ברביעי הקדמות. וע”ש שלא דיבר מאומה מענין אחרית השי”ת, וכן בהלכות תשובה הנ”ל.

בעיקר החמישי: לו לבדו ראוי להתפלל וכו’. לא תפלה בלבד אלא כל עבודה.

בעיקר השישי: שכל דברי נביאים אמת. זה אינו מדויק, כי נבואת יהושע וישעיהו איננה עיקר אמוני אלא עצם מציאות הנבואה. עיין ביסודי התורה (ריש פרק ז’) ובהלכות תשובה ובפירוש המשניות הנ”ל, ואע”פ שהמכחיש נבואת אחד מנביאי האמת הוא רשע ושוטה, מ”מ אינו בכלל כופר בעיקר.

בעיקר השמיני: שכל התורה המצויה עתה בידינו וכו’. אם הכוונה לנוסח התורה, הלא ישנם כעשרה שינויים של חסר ויתר וכיו”ב בין ספרי התורה כיום, וכי בני כל עדה מחזיקים את אחיהם מעדות אחרות לכופרים?! ואם הכוונה להלכות והדינים, גם כאן תיפול אותה הקושיא, ובפרט שיש הלכות שבדורות קודמים נהגו כפוסק אחד, ולאחריהם שינו לנהוג כאחר. הדבר ברור שהרמב”ם לא התכוין לזה כלל, אלא כוונתו שאין בתורה “תוספות” של משה רבנו חלילה, וכן שהתורה שבעל פה גם היא חלק בלתי נפרד מן התורה, ואיננה “המצאה” של חז”ל, כמבואר בהלכות תשובה ובפירוש המשניות הנ”ל.

כיון שכן הדבר ברור שהנוסח הספרדי הוא הנכון יותר.

מאמרים

זכר רב – רש”י – רבי שלמה יצחקי

שורות זכרון על גדולי ישראל בלעדיו לא יזיז

פרשת ואתחנן – רק עוד תפלה אחת

ויאמר ה’ אלי רב לך אל תוסף דבר

לקריאה

זכר רב – ר’ ישראל מאיר הכהן – החפץ חיים זצ”ל

משנתו זכה וברה. שומר פיו ולשונו, והיא ראשית

לקריאה
הצג עוד פריטים
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew