בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.
קודם כל אין דבר מבורך יותר מאשה שמהות חייה להקים משפחה. אך להתמקד באדם מסויים לא כדאי, אי אפשר לדעת אם הוא ירצה ואי אפשר לדעת אם הוא באמת טוב, עדיף להמשיך בשאיפה הזאת אבל בכלליות, בעזרת ה’ בבוא היום לשמוע הצעות טובות של בחורים יראי שמים ולקחת את המתאים.
מה שיש לעשות בינתים בעבור זה הוא להתחזק ביראת שמים ומידות טובות וללמוד מוסר, כי כמה שיש יותר מידות טובות הבית יותר יציב ויותר מוצלח.
מתוך הסיפור נשמע שאשתך לא הבינה את דבריך כראוי והיה נשמע לה שלא כ”כ אכפת לך מהחטופים, מה שלא התכוונת באמת אלא רק מה עדיף חיילים או חטופים, אלא שכאשר היא שאלה מה היית עושה אם אני הייתי שם, בזה היא כמעט רשמה נצחון כי בודאי שתאמר שהיית נוהג אחרת, אבל אתה לא רצית שהיא תנצח בוויכוח אז אמרת שלא היית נוהג אחרת, או אפשר שהשיקול היחידי שלך לומר את האמת שזה לא משנה מי נמצא שם.
כך או כך זה טעות.
בשביל לנצח בוויכוח לא פוגעים באשה, כדאי לך לסגת אחור לגמרי מעמדתך (אף אם עדיין אתה חושב שאתה צודק), ולא לפגוע בה כך. וכן גם אם השיקול היחידי שלך הוא לומר את האמת, הרי למדנו בתורה שמותר לשנות מהאמת מפני שלום בית, ואם כן היה מותר לך לשקר ולומר שאם היא היתה שם לא היית חושב ככה.
איך לתקן? קודם כל לעתיד לא לחזור על טעות כזאת לעולם. ולעבר תוכל ללכת אתה לאיזה טיול או סיבוב, ושתראה שהאוירה רגועה ושמחה תאמר לה שחשבת עוד פעם והיא צודקת בכל מה שהיא אמרה, ובטח שמה שאמרת שגם אם היא היתה שם היית נוהג באותה צורה זה היה טעות, ורק בשביל שלא רצית להפסיד בוויכוח אמרת כך, אבל עכשיו שאתה חושב בהגיון היא צודקת.
ברכת אשר ברא מברכים רק ביום הראשון בנידון זה, כמבואר מלשון מרן הש”ע (אה”ע סי’ ס”ב ס”ו), וכמו שהעלו כן להלכה בהוראה ברורה שם, וכתבו שם שאף שיש מקילים בזה יש לחשוש לסב”ל.
כדאי לתת קוים כלליים לסגנון המבוקש אך לא להגזים מדאי, כי הרבה פעמים עלולים לרדת שידוכים טובים על דברים שאינם משמעותיים. ובטח לא כדאי לראות תמונה. אדרבה אפשר שאחרי הפגישה תרצי אותו אף אם אינו מושלם באיזה פרט במראה החיצוני.
לגבי הבעיה עם האבא, איני יודע את כל פרטי המקרה, אך גם לאבא יש חלק בהחלטה של השידוך של הילדים שלו, כמדומני שכך נהוג בכל העולם, וכיבוד הורים שווה הרבה מאוד וגדולה זכות המצוה לקבל בזכותה שידוך טוב ומוצלח. אם הדבר מוגזם יותר מדאי צריך לבדוק אולי יתכן שיש דרך לעקוף את הבעיה, אך אל תמהרו להחליט שזה מוגזם.
העולם ענק ויש בו עוד המון בחורים מצויינים ומוצלחים בהכל, אף יותר מאותו בחור. זה רק קושי זמני בגלל שעכשיו את חושבת עליו, יעבור קצת זמן ותשכחי ממנו לגמרי, ותמצאי שידוך טוב בקרוב ובקלות בעז”ה.
איני מכיר מנהג כזה, ואף במנהגי תונס לא מצאתי, ויתכן שבמשפחה נהגו כן.
ומכל מקום מכיון שנהגו ויש בזה סימן טוב כדאי מאוד להמשיך במנהג זה, בפרט שמן הסתם הוא חשוב לאשה ועושה לה נחת רוח. ואפשר אולי למצא פתרון אחר לשמירת הטריות, כגון לשים בקופסה ששומרת טריות (יש כאלו מיוחדים ללחם).
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.