בספר דרך ה' להרב משה חיים לוצאטו זצוק"ל (חלק א' פרק ב' סימן ג') הוא כתב: "ונמצא שהארת פניו יתברך וקרבתו - תהיה השורש והסיבה לכל שלימות שהיה, והסתר פניו - השורש והסיבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו". עד כאן.
אני לא כל כך מבין הפשט, האם זאת אומרת שאין לאדם בחירה?
ראיתי פעם למרן החיד"א שביאר מה שאמרו רבותינו "בראתי יצה"ר בראותי תורה תבלין" הכוונה על לימוד המוסר, ומאוד כדאי לקחת ספר מוסר לראות אם מושך אותך, תקרא אותו פעמיים ושלש, ואם לא מחזק אותך, תנסה ספר אחר עד שתמצא ספר טוב שמחזק אותך.
וע"ז אמר שלמה בחכמתו "החזק במוסר ואל תרף" (משלי ד' י"ג). בנוסף שמעתי ממור אבי הגאון הרב צמח מאזוז שליט"א לקרוא דף זוהר ביום שמועיל מאוד לטהר את הנשמה והרבה ניסו והועיל מאוד
הרב חובות הלבבות בשער הביטחון סובר בפשטות שאין בעל בחירה יכול להזיק לחברו ללא רשות ורצון הבורא יתעלה. כדאי מאד ללמוד שער הביטחון באיטיות ובהבנה, ואז החיים אחרת לגמרי מכל הבחינות.
ידי היקר יש לשדל את האשה ולהסביר לה את גודל איסור שיש בשז"ל, ולבקש ממנה לפחות להיות איתה בזמן מינימלי ביותר כדי זמן קיום המצווה כרגיל בלבד, ובלי להכביד עליה וגם אתה תשדל כמה שפחות להכביד עליה, ויחד עם זאת להשתדל לעזור לה כמה שיותר ביחוד בזמנים אלו
ולעצם השאלה, התשובה היא ברורה – אין שום היתר להוציא ז"ל בשום זמן ובשום אופן
ולגופם של דברים נראה מתוך שאלתך שישנם רק שני אפשרויות או לשמש בהיתר או להוציא שז"ל באיסור
אך דע לך לחבר יקר! שישנה אפשרות טובה מכולם שבה תגיע לסיפוק רוחני שעולה על כל הנאה רגעית איזו שתהיה, והיא להרגל את עצמך להתגבר ולשלוט במצב ולא להפוך לעבד היצר הרע שיהפוך אותך לכל משחק כרצונו.
הדבר ידוע שישנה בחירה לאדם בכל מעשה שעושה והוא זה שמחליט אם לעשות כך או כך, מה שלא כולם יודעים שאותו כוח בחירה נמצא באותה רמה גם במחשבה וגם ברגשות יש בכל אדם כוח- אם ירצה להחליט על מה לחשוב ואיזה מחשבה לסלק מראשו, וכן האם להרגיש שמח או עצוב בעל תאווה או מרוצה ושבע, הכל תלוי בבחירה של האדם וכמה שהוא מאמין בכוחותיו
רוב ככל המצוות שנתן לנו הבורא תכליתן היא לתקן את מידותינו ולרומם אותנו לדרגה שהנשמה הרוחנית שנתן לנו היא זו שתמשול על הגוף הבהמי שמחובר אליה ולא להיפך ח"ו וככל שאדם מקפיד ומתגבר על רצונותיו הגופניים כך הוא מרומם את עצמו ואת נשמתו, והשמחה והסיפוק שיש בהתגברות הם ההנאה האמתית לאדם בעולם הזה ובעולם הבא. אין דבר שיותר משמח את האדם מאשר להיות בן חורין המשוחרר מכל עול אלא עושה רק את מה שנראה לו והוא לא עבד לתאוותיו ואין עול כבד מאשר עול התאווה שאדם שלא מתגבר עליו לא יכול שלוט בעצמו וככל שיספק את התאווה כך היצר יגדיל את שליטתו על גופו של האדם עד שמגיע למצב שכבר אינו מסוגל ללא אותה תאווה מה שאינו נכון כלל
לסיכום! בידך הדבר להחליט האם אתה בוחר להיות מלך על רצונותיך ותאוותיך ואתה מחליט מה אתה עושה ומה לא או שלהיות עבד עבדים ליצר הרע בלי יכולת להתגבר עליו שכל כוונתו שתהיה בידו כחומר ביד היוצר ואל תחשוב שאם תתגבר עליו ככל שהזמן יעבור יהיה לך קשה ולהיפך ככל שיעבור הזמן כך יקל עליך ותראה איך אתה מסדר גם בלי זה ואז תרגיש את ההנאה והסיפוק שאתה משוחרר ולא זקוק לשום תאווה בשביל שמחת חיים
ואדרבה זו ההזדמנות שנתינה לך עכשיו שבה תוכל אומנם לא מרצונך להתרומם ולעלות ברוחניות ולסגל לעצמך שמחת חיים אמתית שאינה תלויה בתאווה כזו או אחרת.
ואגב אולי בגלל שזה כ"כ קשה לך זו הסיבה שזמנו לך מן השמים ניסיון כזה כדי שתתקן מצוה זו ולא תקשה עליך יותר ולכל תגרום לך להבין שאתה הוא השליט על היצר ולא להיפך
ולעט עתה תזכור שזה פסיכולוגי וברגע שתחליט שאתה לא נכנע לזה ברגע כמימרא תיעלם התאווה והגע עצמך כיצד כולם מסתדרים מלאחר הלידה עד שנטהרת כחודשים בערך
ועצה זו הועילה גם לאנשים העובדים למחייתם ואינם מגדולי הדורות אלא אנשים כמונו ועזר להם בצורה מצוינת
לך בכוחך זה ותעסיק את מחשבתך בדברים אחרים ואל תשב בטל כי השעמום מביא לידי חטא, וכמובן להתרחק מכל מיני מראות ודברים אסורים המעוררים את יצר התאווה בהצלחה רבה
ללמוד בהתלהבות. לחזור על החומר הנלמד כל יום ולשנן אותו בע"פ, מספר רב של פעמים. בפרט בזמנים פנויים כמו עד שנרדם וכדו', ואז מוכרח החשק לחזור אליו. בנוסף ילמד ספרי מוסר על לימוד תורה שמתחבר אליהם. לדוגמא בספר בתורתך של הרב משה לוי זצ"ל מחזק מאד. בהצלחה.
מקורות: כתב הרמב"ם (בהלכות מלכים פרק ה' ה' ט') אסור לצאת מא"י לחו"ל לעולם (פירוש, בין בזמן שביהמ"ק קיים ובין בזמן שביהמ"ק חרב, והארץ בחורבנה). אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מידי הגויים ויחזור לארץ. עד כאן לשון הרמב"ם. יש אמנם מתחכמים בהלכה, אבל זו ההלכה בלי כחל ושרק ! בנוסף טיול כזה בלי הבעל הוא לא ראוי ולא רצוי ואיני רוצה להאריך בנושא. תהיי אור ליוצאים לארצות הגויים.
