א. בעניין הפסק בין ברכות האירוסין לנתינת הטבעת. נהוג היום להפסיק ביניהם בשאלות כגון "האם קנית בכספך את הטבעת", "האם היא שווה פרוטה" וכדומה. האם לכתחילה לא עדיף לשאול את כל השאלות לפני ברכות האירוסין, ולהצמיד עד כמה שאפשר את נתינת הטבעת לברכת האירוסין, כדי לחשוש לדעת הרמב"ם שברכות האירוסין הן ברכות המצוות? ומה היה מנהג ג'רבא בכך?
ב. כיצד לדעת הרב ראוי לרב מקדש לנהוג בזוג חילוני המתעקש שגם האשה תתן טבעת לאיש, אך הם מוכנים לשמוע לרב המקדש בענין מתי לעשות זאת (לפני שהחופה מתחילה והרב מתחיל לדבר, אחרי 7 שבע ברכות ולפני שבירת הכוס, או אפשרות אחרת...)? מה עדיף? האם לדעת הרב יש לדחותם לגמרי - כיצד יש לנהוג אם ידוע שהדבר יגרום להם שלא להתחתן כדמו"י, או שפשוט ילכו לרב מקדש אחר שיתיר להם לעשות כרצונם?