שאל את הרב
בסימן קכט סעיף ח (שציין כבוד תורתו) כתוב ברמ"א כך: אֲבָל אִם אָמַר הַלּוֶֹה לֹא לָוִיתִי מֵעוֹלָם, חַיָּב הֶעָרֵב לִפְרוֹעַ. עכ"ל. וגם בסעיף י מבואר שאם הודיעו ללוה, ולא רצה לשלם - נפרע מהערב. ושאלתי היתה, שלכאורה זה סותר את הדין של שני יוסף בן שמעון הנ"ל, ששם מבואר שכשאינו יכול לתבוע את הלוה, גם את הערב אינו יכול לתבוע, וא"כ גם כשהלוה ברח או כפר נימא הכי, ונפטור את הערב?
ובמילים אחרות, מה החילוק בין הציור של שני יוסף בן שמעון, שלא יכול לתבוע - כי אינו יודע למי הלוה, לבין הציור של סימן קכט הנ"ל, שלא יכול לתבוע כי הלוה כופר או ברח, שבזה לא אמרינן "אם אין לוה אין ערב".
הרב שלמה יהונתן מאזוז
החילוק פשוט "אם אין לוה אין ערב" פירושו שאם אי אפשר לגבות מהלוה, דהיינו אי אפשר להוכיח שהוא אכן לוה, מכל סיבה שהיא, א"כ אי אפשר לתבוע מהערב כי אינך יכול להוכיח מיהו באמת החייב. אע"פ שאתה ודאי יודע מיהו הערב. כי אין כאן לוה. אבל כשאנו יודעים מיהו הלוה רק שאין לו מהיכן לשלם או כופר, או ברח וכיוצא, אז תובעים את הערב. וזה פשוט.
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
Google
