לצערי אין בי בקיאות, אלא הכל בעזרת ה'.
רציתי להסביר את דברי מרן שבא לאפוקי לאחוז ביד ימין, ומה שכתב לאחוז זה בלאו דווקא, ובחיפוש "בתורת אמת" מצאתי שכבר כתב כן בעל ערוך השולחן (סימן רצ"ו סעיף י"ז). וראיתי עוד דעות ולכן לא כתבתי כלום מזה רק הפנתי לשם. ובסימן לאחריו ראיתי כעין התירוץ שלך.
ואנסה להסביר דברי בעז"ה. מה שכתבתי לגבי הבשמים שצריך טעם אחר, חוזרני בי, לפום ריהטא לא הבנתי נכון, ואכן כוונתו כמו שכבודו הציע.
ולעניין הסכין, אכן טרם שלחתי לך את תגובתי הרהרתי שמא כל העניין הוא הסכין או כל כלי ברזל, אך מכיוון שאינני יודע את מקורו של המשנה ברורה לא יכלתי לעיין בדבר, וממה שכתב המשנה ברורה "ועל דרך הקבלה אין לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין אף שיאחז הסכין בימינו". היה נראה לי שיכול היה לכתוב כך: "ועל דרך הקבלה אין לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין" אך ממה שסיים :"אף שיאחז הסכין בימינו", נראה שעכ"פ תרתי אשמועינן גם שלא טוב סכין וגם שאע"פ שסכין הוא ידה אריכתא שלו מ"מ יש עניין לאחוז ממש בימינו. ושוב אין זה מוכרח ולכן כתבתי שאיני יודע ואשמח למקור לדברי המשנה ברורה.
אגב, מה בענין היישוב שלי ע"פ מה שכתב הכף החיים (סימן רצ"ו אות מד) מעשה באחד שנטל את הכוס כדי להבדיל ובירך בפה״ג ושתה את הכוס ע"י שכחה קודם שבירך על הבשמים ומאור והבדלה וכו'. עיין שם מה שהעלה להלכה. וא"כ אולי נהגו מחמת כן להחזיק הבשמים כדי שיזכור שיש לו לברך עליהם ולא ישתה בטעות. מה דעת כבודו?