בגמרא בשבת (קז:) התירו כיוון שאינם פרים ורבים. ולפני כשלש מאות שנה הגאון הרופא רבי יצחק לאמפרונטי בספרו פחד יצחק (ערך צידה) כתב להחמיר בזה, אחר שחכמי הטבע גילו שהכינים מתהוים מהביצים, והחזיקו בדעתו בספר קסת הסופר והרב קאפח בחיבורו על הרמב"ם (פרק י"א מהלכות שבת אות ד'). אולם כבר הוכח בראיות ברורות שחז"ל ידעו מכל דברי חכמי המדע. ועל הקושיא הנ"ל מחכמי הטבע יש כמה תירוצים יש שכתבו שנשתנה הטבע בעניין זה והאידנא יש לאסור הריגתם ( עיין בשו"ת דברי מנחם ח"ב סימן ט"ו ובשו"ת שבט הקהתי ח"ג סימן קכ"ו). ויש שטענו שאין זה אותם הכינים שהיו בזמן חז"ל (עיין בשו"ת ברכת אהרון ח"א סי' כ"ז-ל'). ויש שתירצו שכל מה שלא ניכר לעיניים אין התורה מתחשבת בו (עיין בספר דרך אמונה ריש פ"ד מהלכות שמיטה ויובל). ויש שפירשו שהכינים אמנם פרים, אך אינם רבים, שהכינה אינה מתפתחת וחיה בביצה שנוצרה בבטן אמא מזכר, וגם אינה ניזונת מחומר שבביצה שנוצר במעי אימו, אלא נוצרת וניזונת מזוהמה וזיעה, ולכן במקום נקי ולכן במקום נקי ימות זרע הכינה ולא יתפתח ובתשובה כתב יד הארכתי בזה בס"ד (וקיצור מהדברים מופיע בקובץ ויען שמואל חלק י"א סימן מ"ח אות י') והעלתי שסוף דבר אין לשנות דין חכמים בזה שכל דבריהם אמת וצדק.