א) אי אפשר לשליא בלא ולד. אולם אם נבדק ולא נמצא בחתיכה שום ריקום איברים, הבן הנולד לאחר מכן חייב בפדיון בברכה (שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' כ"ו).
ב) אף שמותר לפדות אצל כל כהן שמוחזק בכהונה (ורק לכתחילה מהדרים שיהיה ת"ח וממשפחה מיוחסת), מ"מ אם הוא מחלל שבת בפרהסיא, אין פדיונו פדיון, ודינו כגוי, וצריך לחזור ולפדותו ללא ברכה (כי יתכן והוא תינוק שנשבה). וכן פסקו בשו"ת שבט הלוי ח"ב (סי' קע"ב) ובשו"ת תשובות והנהגות ח"א (סימן תרס"ד).
ג) אחר שחלפו שלשים יום, בליל ל"א (אלא אם כן חל בשבת, שיש להמתין עד למוצ"ש או יום ראשון). ויש אומרים שצריך להזהר גם שיעברו מהלידה כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. ולהלכה אין צריך לחכות. והרוצה להמתין עד שיעבור השיעור הנ"ל, תבוא עליו ברכה (שו"ת יבי"א ח"ה חיו"ד סי' כ"ה).
ואפשר לפדות בין ביום ובין בלילה. אלא שנכון שלא להמתין לחינם, ומיד כשהגיע הזמן יפדה ולא ישהה המצוה (עיין בש"ע יו"ד סי' ש"ה סעיף י"א). ואף בהמתנה של שעות אחדות שייך בזה זריזים מקדימים למצוות כמו שכתבו הפוסקים גבי מילה (הוב"ד ביבי"א ח"ב חיו"ד סי' ח"י).
ד) לא הנפיקו כן במוסדות ישיבתנו הקדושה. אך מטבעות כאלו אפשר להשיג בחנויות של תשמישי קדושה וכלי כסף. והעיקר שישקלו תשעים גרם. ויש נוהגים לקחת 93 או 96 או מאה, ויש מהדרים 101 גרם כמנין מיכאל (עיין בספר ילקו"י שובע שמחות ח"ב סי' ש"ח סעיף מ"א, ובהערות מו"ר רה"י בס"ס ברית כהונה חיו"ד הערה 26). ועל פי רוב לכהנים הפודים יש מטבעות מוכנות, וקונים מהם לפני הפדיון.