בפסוק כתוב ומשלוח מנות איש לרעהו, ולא מצאנו מי שיכתוב שיש ליזהר שחבירו לא יהיה שיכור כלוט אף שדרך רבים להשתכר בפורים. ולפי טעמי המצוה גם מסתבר שיצא, לפי התה"ד (סימן קי"א) הטעם שיהיה לו כדי סעודתו, וזה הטעם העיקרי, ובודאי ששייך פה טעם זה, ולפי הרב מנות הלוי (דף ר"ח ע"א) הטעם כדי להרבות אהבה ביניהם. וגם טעם זה שייך על כל פנים במקצת. ובפרט שיש ביד השיכור להפיג שכרותו ע"י שתיית קפה וכיוצא או מעצמו לאחר כמה זמן. וכמו שהשולח מנות לחבירו ובאותה שעה לא יכל לאכול (כי הוא בשרי והמ"מ חלבי) או היה ישן באותה שעה פשוט שיצא, כיון שראוי לו לאחר זמן כמ"ש אחרוני דורנו. ובנ"ד קיל טפי. ושו"ר בשו"ת משנה הלכות ח"ד (סי' צ') שצידד שלא יצא בשולח לשיכור, ונשאר בצ"ע. ומ"מ גם הוא מודה שאם יש שהות עד לסוף היום שיפוג שכרותו שיצא. ולענ"ד גם אם אין הות יצא. אך טוב לחוש לדברי המשנ"ה דרך חומרא בעלמא.